היי, אני ממש אשמח אם תקראו עד הסוף למרות שזה ארוך ותגידו מה דעתכם(:
לאחרונה יצא לי לחשוב על משהו... כשאני מתחילה לצאת עם מישהו אני אמורה לדמיין אותנו ביחד לנצח ולספר לעצמי שלא ניפרד אף פעם?
נשמע לי קצת טיפשי..
מצד אחד לצאת עם מישהו שאני יודעת שאני אפרד ממנו מרגיש ״בזבוז״, מצד שני, קצת נאיבי לספר לעצמי את זה, לא? והאמת שגם קצת מלחיץ לפתח ציפיות ככה...
בכלל מוזר לחשוב על זה חחח.. לכאן או לכאן
אז תהיתי אם בעיניכם זה הגיוני או לא
אני הרי במילא לא מחפשת עכשיו בעל, אז זה נשמע לי שכן הגיוני להיות עם מישהו שאני לא רואה איתו הרבה המשך, אבל אולי זה לא מוסרי או משהו כזה? או משלה את הצד השני?
אשמח אם תגידו לי מה דעתכם לגבי זה(:
לאחרונה התחלתי לדבר יותר עם מישהו מהבסיס שלי שנמצא איתי בבניין
ואני חושבת שהוא מאוד חמוד ואנחנו פוצי מוצי קצת כשאנחנו לבד (הרבה חיבוקים נשיקות בלחי וכו)
אבל יש בו דברים שמפריעים לי, הוא מרגיש לי קצת קנאי ונותן הרגשה שהוא מרגיש פראייר כי אחרים הרוויחו בלי להתאמץ כשזה לא באמת מפריע לו, ואני גם לא נמשכת אליו כל כך, ויש עוד כמה דברים אז כנראה שאם יהיה משהו זה לא יימשך יותר מידי
השאלה היא אם כדאי לי להביא לזה שיקרה בינינו משהו או לא לתת לזה לקרות? כי יש סיכוי שהוא סתם ייפגע בסוף...
אף פעם לא היה לי חבר אז אני קצת חוששת שאני פשוט רוצה שיהיה לי מישהו כבר... ומפחדת שאני אתפשר עם עצמי אם אני אהיה איתו... כי עם כמה שזה אולי נשמע מגעיל.. יש אנשים שאם הם היו רוצים אותי הייתי מעדיפה להיות איתם מאשר להיות איתו
הוא כן מאוד מאוד חמוד פשוט יש חמודים יותר
אני מרשה לעצמי להתנסח איך שאני באמת מרגישה כי זה אנונימי אז בבקשה תנסו לא להיות יותר מידי שיפוטיים
כן תגידו את דעתכם אבל אם כל מה שיש לכם להגיד זה דברים בסגנון ״את מגעילה״ בלי הסבר ובלי שום עצה אז תחסכו את זה ממני
תודה שקראתם, אני אשמח לשמוע מה אתם חושבים!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות