בן הזוג מנהל קשר בעייתי בעיני, כיצד עלי להתייחס?

נפלה עלי פצצה.

אני יוצא כחצי שנה עם בן אדם מדהים ומסור. אנו מעריכים את הכנות, היושרה הרגישות וההומור שיש בינינו, אנו גרים יחד כחודשיים.

בפרק הזמן הזה נחשפתי לסיטואציה הזויה.

מתברר שלפני מספר שנים הוא פגש נער (להלן: ראובן) חסר בית ואימץ אותו מתוך טוב לב, לא היה ביניהם משהו רומנטי וגם כיום הוא "מעסיק" אותו אצלו מתוך דאגה, כיוון שאותו אחד לא מחזיק בעבודות אחרות שניסה ומסתכסך לעיתים קרובות עם חבריו.

מבחינת בן זוגי - הם מעולם לא היו זוג ובמהלך השנים הללו הוא גם טרח ליידע את הסביבה בכך, הוא עושה לו טובה בלבד.
מצידו של אותו נער (דאז, בן 35(!!!) כיום)- הם זוג והוא גם טרח להצהיר על כך, למרות שלא היה ביניהם שום דבר רומנטי.

מתוך רחמים ודאגה בן זוגי משלם לו שכר לימוד, בנוסף לתשלום משכורת גבוהה בהרבה מהממוצע ובלי קשר לשעות העבודה, פלוס תשלומים נוספים שהוא מבקש ממנו. לא די בכך, אותו ראובן מתנהג אליו בצורה בזויה ממש - בדיבור (הרמת קול במקום ציבורי למשל), בהתנהגות (מניפולציות כאלה ואחרות). כל זאת בזמן שהוא ממש בן בית אצלו. בנוסף - הוא מרשה לעצמו להפעיל עלי 'שרירים' ולהתנגח, מתקשר אליו בתדירות גבוהה, שואל אם אפשר לצאת איתו לאכול וכדומה.

בן זוגי מצידו מתעלם מכל הנ"ל כי הוא בטוח בעצמו ועצמאי ולכן רואה בכל ההתנהגות הנלוזה הזו של 'ראובן' מפגן חולשה ותו לא, מסביר שזו תקופה לא קלה בשבילו בגללי. עם זאת - הוא נמנע מלהפסיק את העזרה הזו (לא שביקשתי ממנו להפסיק, אבל ההשלכות הם שאותו 'ראובן' ממשיך לסובב סביבנו כלוויין מטריד) מפני שהוא רואה בו מעין 'פרויקט' וגם קצת חושש מכך שיתנכל לנו בהמשך בעקבות הפסקת ההתקשרות, אולי אפילו יפגע בעצמו או בנו (ובכנות, הוא ממש חי על חשבונו! לא באמת אפשר להפסיק את זה ביום).

הפתרון לעת עתה - לבקשתי הוא מנע ממנו את הכניסה למגורים המשותפים וככלל נמנע מלערב אותו בחיינו, נמנע מלצאת איתו ומהרגע שהוא חוזר הביתה - זה רק שנינו.

חשוב לציין שאנו מנהלים חשבונות נפרדים, אבל לא מוזר שיש אדם אחר (ולא ממש נייטרלי) שהוא כפשוטו מעניק לו אלפי שקלים בחודש, גם אם מדובר בבזבוזים, בזמן שלי לא נעים לבקש ממנו שקל?

לא מבאס להיכנס לקשר ולרכוש לעצמך אויב?

חשבתי שאוכל להתעלם מזה ולהימנע מלבוא עמו במגע, אבל אני בהחלט מרגיש שזה משפיע על הקשר שלנו.

המצב הזה מעביר אותי על דעתי!

כל כך רחוק מהקשר השליו לו ציפיתי, מעולם לא הייתי במצב לא נוח שכזה.

אינני יודע מה מפריע לי -
האם דואג לבן זוגי מהבחור המטורלל הזה שלא מרפה?
האם אני דואג לעצמי שלא אפול קרבן לאיזה שיגעון?
האם אני מקנא?
האם קיומו של הקשר המופרך הזה אומר משהו על בן זוגי?
האם בכלל, יש סיכוי לקשר נורמלי במצב שכזה?

ואולי אני סתם נותן לזה משקל?

אינני יודע מה עלי להרגיש כלפי הסיטואציה, הרי לא סביר שהמערכת ביניהם תסתיים פתאום - היא סבוכה מדי ולא קל לי להיות בקשר במצב כזה. מצד שני - הוא מבודד אותו מחיינו ומתכנן להפסיק להעסיק אותו אחרי החגים אך עדיין ימשיך לעזור לו.

ולא, אני לא הולך להציב אולטימטום, שנינו רגישים ועדינים וזו דרך פעולה לא ראויה בעיני מפני שהיא דוחקת אדם אהוב, אך עם כל מה שדיברנו בינינו - זה מכביד עלי מאוד.

מה דעתכם?