אז ככה אני בן 17 וקצת ובעקרון אני מרגיש ככה נורא אפס וחרא עם עצמי
כשהייתי ביסודי נורא נהגו ללעוג לי בשל הכבדות משקל וככה גם היה בעיות במשפחה הקיצר לא חסר
לקראת החטיבה הרגשתי תחושה של רבאק אתה שווה יותר מזה פתאום רציתי להוכיח ובעיקר לעצמי שאני לא שונה אני לא נבדל ואני יכול להיות גם כריש כמו כולם ובמעבר הרזיתי כ13 קג לבד תהליך עצמי ובנוסף למדתי לבד אנגלית כשביסודי לא למדו אותנו התחושה היא בשמיים יש לי מוטיבציה אני טוב בעיקר ראיתי שאני מסוגל להישגים
בחטיבה נתקלתי בקשיים שמפאת כבוד אני לא אפרט מהבחינה שאני מעדיף לא לספר
היה לנו מקרה בבית וכו' שמלווה אותי וימשיך ללוות גם את משפחתי
בתיכון כשאמא שלי חלתה הרגשתי חלחלה רע עם עצמי וככה המוטיבציה ירדה לאט לאט בסולם דרגות במעבר לי שגעון לגבות תמונות מהמחשב הישן וככה עשיתי את זה ממש באופן מעשי עבדתי על זה חודשיים לצערי העליתי טיפה במשקל ומה אני שנקרא האם מתכנן תוכניות ואלוהים מצחקק צחוקיות במכה אחת לחיצה לא נכונה בצעתי אתחול במקום להתייעץ ומחקתי הכל אין אפשרות לגבות וזה תמונות של אנשים שנפטרו במשפחה וממש לקחתי את זה קשה הרגשתי אפס גמור צלקת שאין לילד שעבר דברים בחיים הדבר הזה לא צריך כזה להזיז לו זה עוד טיפה בים לא מבין למה עד היום אני לא מצליח לתת לעצמי כאפה להתעורר
אחד ההשלכות שבדדתי את עצמי מהחברה ותמיד קיוויתי שיגיע איזה חבר אדם שיבין את הראש שלי וואלה ונצליח לתת כתף אחד לשני אני מרגיש חרא במובן האמיתי של המילה אני מחפש משמעות לקיום שלי יש לי בראש שכולם אנטרנסטים מגעילים ואני מגנה את כולם בראש שלי מרגיש תחושה שכולם בוגדים בכולם אין אמון ולעולם לא יהיה מוזר אה.. כן זה אני כרגע היפוך של 360 מאיפה שהייתי שאהבתי ללמוד ולשחק הייתי מתאמן ומנצל את הזמן ועכשיו.. נראה לי שכבר הבנתם קשה לי מאיפה להתחיל אשמח לתשובה ראוייה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות