היי אני בת 21 ואני חיילת משוחררת.
אספר קצת על האופי שלי. אני חבורה מאוד עקשנית שאם אני רוצה משהו אני אשיג אותו ולא משנה מה יקרה.
אני מאוד חדורת מטרה ומאמינה בעצמי
למרות שעברתי קשיים לא ויתרתי והמשכתי בדרך שלי.
עכשיו אחרי השחרור שלי אני רוצה לטוס לחול לעבוד בעגלות והמשפחה שלי דיי מורידה לי את המוטיבציה.
אמא שלי אומרת לי להיות ריאלית ולא לחיות בלה בלה לנד
אני מבינה שהעבודה בחול תהיה לי קשה וזה לא פשוט אבל האמת שאני לא אדם שמפחד מעבודה קשה.
אני יודעת שיהיה לי קצת קשה אבל יש לי יצר הישרדותי (הבנתי שיש לי את זה בסיטואציות שהיו לי בחיים) אני יודעת שיש לי את הכוחות הנפשיים לעמוד בזה - כן אני מודעת שיהיה לי קשה ולא גן עדן אבל בכל זאת מוכנה ללכת על זה ורוצה בכך.
בעיקרון אני מתכוונת לטוב עם המענק שאקבל להתחיל עם זה ואז לראות איך אני מסתדרת.
אני רוצה לחסוף סכום כסף מסוים ואז לחזור לארץ. אם אני רואה שתוך 3 חודשים אני רואה שאני מבזבזת את הזמן שלי אז הכוונה שלי לחזור לארץ ולא לבזבז יותר מידי זמן.
בעיקרון אני רוצה לחסוך לרכב ושייאר לי עוד קצת כסף להתחיל את החיים.
אז פשוט ללכת על זה ולא להקשיב למה שהסביבה אומרת לי?
אני מודה שיש לי חששות כי בכל זאת זאת תהיה מדינה זרה, שפה זרה, וגם בחיים שלי לא טסתי אז כן יש לי חששות אבל מאוד רוצה ללכת על זה ואני ארגיש פספוס שלא עשיתי את זה. אני אדם שאם הוא לא הולך על משהו מסוים אז זה נשאר לי תקוע בראש ולא יוצאת מזה.
בנוסף, אחרי שאני חוזרת לאר. אני רוצה להשכיר דירה ולהתחיל את החיים שלי בעבודה מסודרת ומשם להתקדם.
כרגע אני לא חושבת על לימודים אבל אמא שלי כל הזמן מפמפמת לי על זה ורוצה שאלמד אך כרגע זה לא בראש שלי.
תמיד שאני משתפת אנשים בדברים שאני רוצה לעשות אז לרוב מורידים לי את המוטיבציה וסתם גורמים לי להסס כשלפני ששיתפתי הייתי בטוחה בעצמי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות