הבן שלי בתחילת גיל ההתבגרות (13) , ילד מדהים- חכם יצירתי תלמיד טוב, בן מקסים ,אח אוהב, יודע להביע רגשות..וגם ממש יפה. אבל מה לעשות- קצת תמים וילדותי..
מכיתה ד' בערך- הוא מצא את עצמו פחות ופחות במעגל המרכזי בחברת בני גילו בקיבוץ (בו אנו חיים וחבורת בני גילו היא כוחנית וביקורתית) בביה"ס האזורי הוא ממוקם חברתית בסדר גמור ויש לו חבורה נחמדה של בנים בגילו.
מכיוון שהוא ילד באמת חיובי ואופטימי הוא בד"כ מוצא לו עם מי להיות- חבר מכיתה מעל, נוסע לחבר בעיר, בקבוץ אחר ,פעילויות חוגים וכד'. הוא גם יודע להנות מכל דבר ולא מוותר על פעילויות, אפילו אם לא תמיד הוא בטוח שימצא שם חברה.
השבוע אמרתי לבעלי שעוד לא ראיתי ילד "לא מקובל" שהוא כ"כ שמח פעיל ועסוק רב הזמן.
אנחנו כל הזמן מחזקים אותו, מחבקים אותו ומשתדלים לתת את ההרגשה שהוא אהוב וראוי לאהבה. מנסים לא לתחקר ("עם מי ישבת?" וכד') ולא לתת יותר מידי עצות.
אבל..
בכל זאת הלב כואב ונחמץ.אנחנו גם חוששים שבכל זאת תהיה/יש למצב זה השפעה על בטחונו העצמי.
אולי יש לכם עוד רעיון, עצה, טיפ , מילים להרגיע אותנו..
גם בעלי ,גם אני וגם 2 ילדינו הבוגרים לא נתקלנו בבעיה כזו בעצמנו- אנחנו דוקא היינו מהחזקים ואנחנו יודעים היטב שגם לכך יש מחיר. ובכל זאת.. בגיל ההתבגרות לחברה יש מקום כ"כ משמעותי.
תודה
אמא סומכת אך בכל זאת מודאגת (כן. כן. פולניה.. מה אפשר לעשות?)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025