כאישה גרושה שמתי לב לאופן התנהגות זהה של המתבגרים בבית שלי ושל חברותיי.
בד"כ מולי (או מול שאר האמהות) הם תמיד מוציאים קוצים, רבים כל הזמן אחד עם השני ומותחים את הגבול מעבר לקצה בהתנהגות חצופה ואצל אבא שלהם הם לא רבים אחד עם השני, ולא מתחצפים. אני מחנכת את ילדי שאני קודם כל אמא שלהם ואח"כ חברה ולא מאפשרת התחצפות כלפי ובכל זאת יש לי תחושה שאולי כל זה נובע מהעובדה הפשוטה שילדי בטוחים (וכך צריך להיות) באהבתי אליהם ואצל אביהם הם עדיין מתחרים על תשומת הלב שלו כי הוא הקים משפחה חדשה.
מה דעתכם ואך עלי ליצור אוירה נעימה יותר בבית בלי מריבות אינסופיות?