הכל מרגיש לי לא נכון, תקוע ואני ממש שוקעת...

איך אומרים לפעמיים השמיים נותנים לאנשים שלא מגיע להם אבל אין מושלם בעולם וכל אחד רוצה לקבל,אז פתחתי ידיים וקיבלתי מה שנתנו לי בצורה מיוחדת וטבעית מסתבר רק שעכשיו קשה לי להתקדם ויש איתי עוד מישהו נגרר ביחד במצב כזה.
זה יותר לפרוק בתכלס מאשר ייעוץ מנסה כמה שיותר ישיר....
המצב שלי הנפשי לא הכי טוב וזה עוצר אותי בהרבה מובנים ודברים ישנים חוזרים על עצמם כמו למשל בעיות עם אכילה שאני יודעת שיש לי את זה המון זמן אבל עכשיו זה בפול מה שנקרא,שוב חזרתי להתעסק בזה יותר מידי ועוד עכשיו שיש לי חבר עוד יותר
הוא גם מאוד אוהב לאכול וכשאנחנו יוצאים מין הסתם אני גם צריכה לקחת משהו,והוא יודע על זה שהיה לי בעבר משהו אבל עכשיו כרגע אני לא רוצה להגיד שיש שוב.
הלכתי ל4 פסיכולוגיות ועשיתי טיפולים של כמה חודשים תוך כדי נגמר לי הכסף ולא היה בכלל אפשרות כזאת שאני ייקח מההורים אז הפסקתי טיפול באמצע בלי אפילו להיפרד שיחה כמו שצריך ולדבר על הכל.(היה לי בעיה להחזיק עבודה).
אני יודעת שהכל אמור להתחיל ממני ושאני צריכה להילחם אבל אין לי כוח אני מוצאת את עצמי נעה בין מצחיקה רצח וחייכנית לבין עצובה ברמות שאי אפשר להסביר ולמחשבות שממש מקשות עלי לנשום או לפחות לנסות כל דבר לא חשוב מה.
ועכשיו למשפט שכתבתי יש לי כרגע בן זוג והוא לא רוצה לוותר עלי אין לי מושג למה למרות שהוא הסביר לי אבל אני עדיין אומרת לו שאני לא יציבה רגשית ולא יכולה לתת.
אין לי מושג זה מגיע למצבים שכבר קשה להחזיק,אני בטח מתארת לעצמי שקשה לו,
ולמרות שהוא סבלני ודוחף אותי עדיין זה כוח כזה שהוא מוציא עלי שלא צריך להיות.
חבר שלי מקשיב לי בהכל ומשתף אותי בהכל,אבל אני לא יכולה להרשות שהוא יסחב על הכתפיים שלו דברים ששייכים אליי שזה כבר מעבר לכוח נפשי ולהתחיל להכיל אותי
מה גם שלבן אדם יש בעיות משלו וכאב משלו כך שזה לא רלוונטי אפילו.
אני לא מעט פעמים מוצאת את עצמי מולו בוגרת יותר וחייכנית ומנסה להרים אותו כככה שזה קצת סותר את מה שכתבתי אבל בכללי אני לא במצב בריא לזוגיות.
אבל אני לא רוצה לוותר עליו..ויש מלא זוגות שיש להם סיפורי הצלחה של מצבים עם חסימה רגשית וכאלה רק שאין לי מושג מה לעשות כבר..והורים זה לא בא בחשבון כי אין עם מי לדבר הם לא יכולים לעזור לי אולי רק לסבך עם שאלות ולתת קושי שאכפת להם יותר מידי,ככל שהם מתאמצים עלי ככה זה מזיק יותר בסופו של דבר.
אה משהו קטן שולי אני עומדת להתחיל ללמוד בעוד חודש בדיוק וזה אמור להיות עיר אחרת,אני מתה מפחד מהאפשרות לנסות להתחיל משהו חדש וההורים שלי לא הכי מאמינים שזה יצליח אז זה עוד מוריד ממני...והיו לי כל כך הרבה רצונות ועכשיו הכל מושבת כזה בתוכי לא יודעת אפילו למה..כל הזמן יש לי מחשבות ופחדים ואפילו גם חלומות וסיוטים מוזרים שמערערים אותי למרות שזה לא המציאות,יוצא שאני מאוד שברירית.
תודה למי שקרא ושהיה סבלני לקרוא הכל חח ומצטערת אם התמרמרתי יותר מידי.