עוד לפני שנכנסתי לסדיר ממש, רע לי, ויש נטיות אובדניות

רע לי . מאוד אפילו, ואני צריכה כל ייעוץ עזרה אפשרית , כי אני לבד בנושא .
התגייסתי לפני חודש כמעט, לתפקיד שרציתי , חלמתי עליו , נלחמתי עליו , ולבסוף כן נתנו לי אותו . בטירונות היה קשה מכל הבחינות , זה שבר אותי , עד עכשיו יש לי זכרונות לא נעימים מהתקופה ההיא , לקחתי את זה קשה , ובכיתי כל יום כמעט .
בסוף הטירונות , לפני היציאה הביתה , התגלה בצו שנתנו לי שאני לא בתפקיד שרציתי יותר , הרגשתי כאילו חטפתי סטירה לפנים , לפתע אין לי תפקיד , הרגשתי כמו כלב שזרקו אותו ...
באתי למקום ההתייצבות , ושם אמרו לי שאהיה פקידה .
אני כלל לא מזלזלת באף תרגיל בצהל , באתי מוכנה , והייתי בטוחה שזה מה שיציעו לי , קרה הדבר - הסכמתי . אני לא אחת שמתווכחת .
אמרו לי שאהיה פקידת מטכל בקיריה .
הגעתי לקיריה ומשם הכל התחיל . עברתי מספר ראיונות , עד שהוחלט לשבץ אותי בתור פקידה , פקידה יחידה בתוך היחידה , שאחראית על הלוז של כולם .
לא חשבתי שזה יפול עליי ככה , באתי לראיון בגישה חיובית , לא רציתי בעיות , רציתי שיתרשמו ממני .
ונוצר מצב , שכניראה טעו ברושם הראשוני עליי ...
אני שקטה , סגורה , איטית בעשייה , חרדה חברתית ( שלעולם לא טופלה ולא אובחנה ) , שינוי במצבי רוח לאחרונה , ונטייה לדיכאון .
אלו דברים שלא הצגתי בראיון האישי שהיה לי עם המפקד , טענתי שאני אחראית , דייקנית , אוהבת ללמוד . לא ציינתי את כל הדברים שיכולים לתקוע אותי בעבודה ! מרגע שנכנסתי למשרד , וראיתי את עבודת הפקידה שם, נכנסתי לחרדה . הפקידה השתחררה , אני נשארתי לבד . מאותו רגע שנכנסתי למשרד, אני לא מסוגלת לתפקד , אני מרגישה שהתפקיד גדול עליי , אני אבודה , חוזרת הביתה בוכה , לא יודעת איך אתמודד הלאה .
בנוסף לזה יש לי אחות נכה , ואני ואמא לא בקשר עם אבא כבר כמעט שנה . אני עוזרת המון בבית , יד ימינה של אמי . לחזור כל יום בשעה 19:00 לא עוזר לאמי במטלות הבית וחוץ , שעות מקוצרות לא נותנים לי .
כבר חשבתי להחליף תפקיד לנהגת ( אין רשיון , אין רכב , אין כסף לעשות רשיון , ואנחנו משפחה שזקוקה לרכב בגלל הביקורים בבתי חולים של אחותי ...) , משהו שיתרום יותר , לי מבחינה נפשית , ולאמא ולאחותי בבית . מה הסיכוי שבתור נהגת יהיו לי תנאים טובים ?
אני לא יודעת מה לחשוב .
נכנסתי לדאון רציני , אני בוכה במשך כל היום כבר שבוע , אני עצבנית , רבה עם כולם , רע לי בצורה קיצונית .
כבר החלו מחשבות על לגמור עם החיים האלה וזהו , ואני בוכה רק מהמחשבות האלה !!!
אני לא מסוגלת לחשוב על המשך בתפקיד כרגע , ואף אחד לא תומך בי , אמא לא מסכימה איתי , והיא הבן אדם היחיד שיש לי , יש לי סיווג בטחוני השבוע , ואני חושבת כבר לסרב לחתום / לספר דברים ...
אני לא רואה את עצמי עושה את התפקיד הזה !
זה יהרוס אותי , ואל תגידו שכל ההתחלות קשות , ומסתגלים , אני כבר מרגישה שאני משתגעת , ואני לא יודעת למי לפנות , למפקד ? יחשוב שאני סתם בלחץ , להגיד לו שטעה ברושם עליי ? לפנות לקבן ? לצאת מהמסגרת לפני שיקרה אסון ?
אני חסרת אונים , אנא עזרו לי . עוד לפני שנכנסתי לתפקיד האופן רשמי ( רק אחרי הסיווג ) לא תהיה לי בעיה לבקש שיעבירו אותי לתפקיד אחר ? אבל איזה ??
אם דברים פשוטים כמו פקידה אני לא יכולה לעשות ...
מה הסיכוי שבתור נהגת יהיה לי טוב ? אולי מאבטחת מתקנים בגלל התנאים ? אנא מי שמבין שיעזור לי .
תודה