אני בת 16 ועד עכשיו התנשקתי פעם אחת בחיים ולא הייתי בזוגיות. הנשיקה שלי הייתה לפני שנה והיא הייתה נשיקה צרפתית שממנה אני בטראומה עד היום. היא הייתה נוראית ופשוט שעות אחריה לא הפסקתי לרעוד מלחץ באובססיביות בלי יכולת להפסיק ולא יכולתי לחשוב על משהו אחר. לא הרגשתי אליו כלום, והרגשתי שאני לא רוצה שהחוויה הנוראית והמלחיצה הזו תקרה שוב. מאז עליתי לתיכון ומשום מה הרבה בנים מתעניינים בי. אני בחורה שאוהבת ידידים בנים ולמרות שאני לא הכי יפה בשכבה או משהו כזה, אני כן מרגישה שיש כמה שנדלקו עליי ושמרגישים אליי משהו. הבעיה היא שאני לא מצליחה לחשוב על אף אחד בצורה הזו.
אני, האמת, חושבת בעיקר על עצמי, על מה שלא טוב בי, ליתר דיוק. אני פרפקציוניסטית לגבי עצמי ואני מתקנת כל דבר שאני מרגישה שלא טוב אצלי, בעיקר מבחינה חיצונית בגלל חוסר הביטחון שלי. כבר שנתיים וחצי שאני רוצה ומנסה לרזות ופשוט אין לי מספיק כח רצון ויותר מידי עצלנות בשביל לעשות זאת ואני שונאת את עצמי בגלל זה.
לכן אני לא מתפנה אפילו להסתכל על אחרים בצורה הזו, להסתכל באמת. אני יכולה להגיד שמישהו חתיך אבל אם הוא יתחיל איתי אני סיכויי שאני אקח את זה למקום של זוגיות.
אני רוצה זוגיות, אני רוצה להרגיש שמישהו מחבק אותי ולהרגיש שמישהו אוהב ודואג לי ושאני דואגת לו. הבעיה היא שאני לא מצליחה לחבר את הרצון הזה אליי ואל המציאות. כשמתחילים לדבר איתי בצורה יותר אינטימית אני מתרחקת במהירות. אני לא מצליחה לדמיין את עצמי עם מישהו, אני מנסה לדמיין את הנשיקה ואני חוזרת ללחץ הזה שוב.
אני אמשיך אם יהיה לי משהו להוסיף, וכנראה שיהיה כי אני לא זוכרת הכל כרגע, אבל:
מה אתם חושבים? אני אוכל אי פעם להיות בזוגיות?
תודה מראש :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות