אני לא רואה מצב שאני בלעדיה. אז למה אנחנו לא מפסיקים לריב?

היי, דבר ראשון. אני והיא במערכת יחסים רצינית ומושקעת משני הצדדים מכל בחינה. (שנה ושבעה חודשים) אנחנו פתוחים אחד לשנייה עד הסוף ויודעים אחד על השנייה הכל. רק שיש בעיה קטנה , והיא הריבים. בתקופה ארוכה מאוד היו ריבים קטנים ולא ביג דיל. אך לאחרונה בארבעת החודשים האחרונים התחלנו לריב ממש אבל.
זה התחיל בערך מחודש מאי-יוני.זה התחיל מריבים טיפשים וזה המשיך לרציניים (עד כדי כך שבחודש יוני היא הציעה להיפרד אך סירבתי להצעה ונלחמתי ושיכנעתי אותה להישאר איתי ביחד וגם שאלתי אותה אם היא תכננה מראש להפרד או סתם ככה עלה לה והיא אמרה לא יודעת.)
יחד עם זאת, לאחר ה"טרגדיה" העיניינים נרגעו אך מהר מאוד חזרו. הנושאים העיקריים היו דברים שהפריעו לי. אני יודע שזה טוב להגיד מה שמפריע לך אבל צריך לדעת גם איך להגיד. ואמרתי לה מלא פעמים ומלא דברים שמפריעים לי ואמרתי לה את זה בדרך הכי נעימה והכי רגועה שאפשר(באמת!). אך היא ישר התחילה להתעצבן ולעשות פוזות ולריב ולנפח את זה. עוד נושא שעלה זה שקרה שהגבלתי אותה במשהו.(כן אני יודע שזה לא טוב וזה לא בריא למערכות יחסים ) בגלל המצב הבטחוני בחופשת הקיץ(אנחנו עוד תלמידים מן הסתם) הגבלתי אותה ביציאה עם חברה שלה. זאת אומרת היא כמעט כל יום יצאה עם חברה שלה עד שעות מאוחרות (5,6 ) לפנות בוקר, ומה לעשות? לשבת ולדבר בחוץ. אמרתי לה שאין בעיה בבית של אחת מכן אבל לא בחוץ. עם זאת אני מאוד קנאי ודאגן אז אולי זה נובע גם מזה. אני יתן דוגמא לדבר שהפריע לי. היא התחילה לדבר ולהגיד את דעתה על תחת(!) של חברים שלי ובן זוגה של אמא שלי. בהתחלה שתקתי אך מהר מאוד רציתי לשים לזה סוף. פניתי אליה בצורה יפה " תגידי יש מצב את לא תדברי על תחת של חברים שלי?,זה לא נעים לי .) וכרגיל התעצבנה והתחילה לצרוח ולעשות פוזות. אנחנו בסהכ כבר לא דביקים (למרות שאני אוהב להיות דביקי אבל לא ממש. יעני שתתן לפעמים במצבים אקראיים נשיקה חיבוק משהו..) אנחנו נפגשים כמעט כל סופש והיא יושנת אצלי. אנחנו לא נפגשים בשאר ימי השבוע מכיוון שאני עובד(חשוב לבית..) וגם היא מגבילה אותי במלא דברים (לא לענות למישהי מסויימת בהודעות של קבוצה, גם אם המישהי תרצה לקבל שיעורים או משהו(לדוגמא) )
השאלה היא מה לעשות? אני לא רואה מצב שאני בלעדיה כי אני ממש קשור אליה(היא כמו בית שני שלי. אני לא מקבל הרבה תשומת לב בבית מאמא אז אני הולך אליה בשביל שתביא לי את ההרגשה הזאת). וברגע שהיא אמרה לי שהיא רצתה להיפרד נכנסתי לכמו מן התקף חדרה(לא יודע איך לתאר. התחלתי לרעוד לבכות לא יכול לדבר עד כדי כך הגעתי!).
אנחנו גם באותו בצפר וזה.. לא יהיה קל לראות אותה שייכת למישהו אחר. הצעות?..