עברתי שיימינג... מתחילה מחדש אבל שרוכה אחר העבר, הכאב והצער שעברתי

היי אסק פיפול. אני מעדיפה להישאר אנונימית.
אני עולה לחטיבה. אחרי שנה.... טוב.... בלי ספק זוועתית.
עברתי שיימינג ( בפעם השלישית ) הייתי כל השנה בודדה, בחרו אותי אחרונה תמיד, איבדתי חברים, הסיתו נגדי אנשים. בכיתי כל יום והייתי בדיכאון שנה שלמה. הביטחון והדימוי העצמי שלי צנחו ויש לי מלא בעיות בנושא בעיקר בדימוי עצמי, כל הזמן נתקלת בזה. התפרצתי ה-מ-ו-ן, עדיין מתפרצת לפעמים. רבתי עם ההורים שלי ועם המשפחה שלי, היה גם מקרים שאמא שלי הרביצה לי כי לא שלטה בכעס שלה עליי (מכיוון שהייתי כל הזמן עצובה ומדוכאת היא התעצבנה מזה ) זה כבר נפסק, וגם רציתי להתחיל לחתוך או לקפוץ פשוט אל מותי בתחילת החופש, פעם אחת הייתי בהתפרצות זעם ורצתי לכביש וצרחתי שלא אכפת לי להידרס.
הולכת לפסיכולוגית וכל זה.
--
בכל מקרה, עברתי דירה לעיר אחרת בתחילת אוגוסט. אמא שלי מאושרת ויש לי בית יפה וכלבבנו. יש לי פה גם חברים שנה מתחתיי , ונחמד לי כאן בסך הכול .
אמא התחילה בלהכיר לי בנות פה ובאמת בתחילת החופש היה מפגש אבל המפגש לא ממש הלך והבנתי שהבנות האלה לא ממש הטעם שלי, מאז לא פגשתי אנשים שיהיו איתי בכיתה, אבל יצא לי לראות את השכבה והכול, בקרוב יש לנו מפגש גיבוש של כל שכבות ז.
עוד מעט מתחילה לה שנת הלימודים. ואני ממש חרדה מזה.
ראשית כל, יש לי בת מצווה עוד מעט. ממש בתחילת השנה כמה שבועות אחרי תחילת הלימודים. וזה מלחיץ אותי מאוד שאני לא אמצא חברים עד אז ואחגוג את הבת מצווה לבד, מהמקום שבאתי לא היו לי בכלל חברים... ואני מפחדת שזה יחזור על עצמו בעיר החדשה.... ואני אומנם לא מתכננת מסיבה ענקית עם אולם וזה אבל עדיין. זה אירוע סמלי .... אירוע התבגרות. ואני בטוחה שלחגוג לבד זה סוג של טראומת ילדות \ משהו שזוכרים לכל החיים.
הנקודה שלי היא בעצם... איך אני מתחילה מחדש ומשיגה לי חברים שעברתי את השנה הזו? איך אני יוצאת מנקודת הלבד והדיכאון ומתגברת? איך אני מאחה את השברים? האם בכלל אוכל למצוא אותם?
תמיד אומרים לי שיש תקופות רעות אבל אחריהן מגיעות טובות יותר,איך עושים מעבר חד מכזה שנה רעה ונפולה לשנה טובה, אולי שוב יעשו לי את זה? על מה כבר יש לי לסמוך? קשה לי לעשות את המעבר החד הזה.
תודה רבה אסק פיפול!