לא בטוח שרוצה להמשיך את הקשר בגלל שאני לא יהודייה, מה לעשות? להישאר או לעזוב?

אנסה לקצר את הסיפור כמה שאוכל. אני נמצאת בזוגיות כבר כמעט שנה וחצי, עם מישהו שאני מאוד מאוד אוהבת. אני רואה את עצמי, וגם הוא, איתו בקשר של חתונה וילדים. אנחנו כבר גרים ביחד שנה, ומאוד אוהבים. יש ריבים קטנים ובעיות יומיומיות של כול זוג, אבל יש לנו אהבה ענקית אחד לשניה והערכה מאוד גדולה. אנחנו דואגים אחד לשני, ואפשר להגיד שאנחנו קשורים בחיים כמעט לגמרי.
הוא לא דתי ולא הגיע ממשפחה דתית, אבל כן שומר מסורת. מניח טפילין, שומר כשרות וצם בכיפור, ובכללי מאמין בדת ומאוד חשובה לו האמונה. אני לעומת זאת אטאיסטית גמורה, בלי קשר ליהדות חוץ מההרגל לחגוג חגים עם המשפחה ולא מאמינה בכלום. הצלחנו להתגבר על ההבדלים בניינו בגלל שהוא לא עד כדי כך קיצוני בשבילי מבחינת אמונה, כלומר נגיד מקבל את העובדה שאני לא אוכלת כשר ואין לי אמונה וקשר ליהדות ונותן לי חופש, ואני מכבדת את אמונתו, עושה איתו קידוש כול שישי, מכינה לנו אוכל כשר גם אם זה אומר להכין מנה חי ואחת לו, ומנסה כמה שיותר לכבד את הדת שלו.
עכשיו כשאנחנו מדברים על המשך הקשר שלנו כבר תקופה מסויימת העניין של הדת צץ. אני מאומצת ממדינה אחרת, וכדי להעלות אותי לארץ ההורים המאמצים שלי היו צריכים לגייר אותי. זה משהו פורמלי לגמרי, ההורים שלי עשו את זה מיד אחרי שנולדתי, וחוץ מזה בחיים לא התעסקנו בזה. עכשיו כשהוא שאל אותי על כך לפני 3 חודשים אמרתי שבעיקרון אני יהודיה, לאחי שגם מאומץ עשו ברית מילה, אבל אין לי אצלי אסמכתא לכך. הוא נבהל וחשש שאולי זה לא מספיק לארץ, אולי הרבנות לא תקבל את זה, לאחר כתבה שקרא שזוג שהאישה מרוסיה לא קיבלו את יהדותה ועשו להם בעיות. בעיקרון, הכי חשוב לו שילדיו יהיו יהודיים, פחות האמונה שלי ספציפית. הוא אפילו סיפר לי שהיה לו קטע עם בחורה בארץ רוסייה לא יהודייה, וזה הפריע לו, ואלו אחת הסיבות שזה היה סתם יזיזות ולא יותר מכך. לי כמובן זה לא משנה בכלל, אבל אמרתי לו שאפשר להתפשר על כך ושאני לא אתנגד לברית מילה לילד, בר מצווה, וחגים. הוא יחנך אותו איך שהוא רואה לנכון, כמובן לא קיצוני. שניינו ננחיל לילדנו את אמונתנו והם יחיו במשפחה עם כמה דעות, וכשיהיו גדולים מספיק יחליטו מה שהם רוצים. באותה שיחה רבנו אבל השארנו את זה פתוח לבנתיים. באותה שיחה גם הבהרתי לו שחתונה יהודית דתית לא תהייה לי. אני לא רוצה לעשות דברים שאני לא שלמה איתם, למרות מה שהוריו יחשבו. מכבדת אותם, אבל הם לא יקבעו לי איך להתחתן. חתונה עם סממנים יהודיים כן, חתונה דתית לא. שבוע שעבר הייתה לנו שוב שיחה על אותו הנושא, ומאותו שבוע, בלי שאני ידעתי, זה הציק לו נורא. הוא נראה כול השבוע טרוד, ואני לתומי חשבתי שזה בגלל העבודה. אתמול התפוץץ כול העניין, רבנו, בכינו הכול. כעסתי עליו שהוא לא מקבל אותי כמו שאני, בלי סינונים של דת ואמונה. הוא רוצה ילדים יהודיים, אבל שהוא גם יעשה הכול בשבילי, כי הוא עיוור מאהבה עכשיו אבל אולי עוד שנה שנתיים כשחתונה תהייה רלוונטית באמת זה עדיין יציק לו. במידה שאני לא יהודיה הפיתרון שלו שאני יעבור גיור אבל אני לא רוצה. אני יודעת על התהליך, הוא מסובך ואיטי ורק אם יש רצון אמיתי זה מתממש. הם מערימים קשיים על זוגות, יש גם מצב שלא נוכל לגור יחד יותר. אני לא מאמינה בדת ולא רוצה להאמין, וזה ויתור מאוד גדול בשבילי, בעצם לעשות משהו שאני לא מאמינה בו, ולשנות את החיים שלי לתקופה של הגיור, ומי יודע כמה זמן זה יקח, ובנתיים אני יעצור את הזוגיות שלנו.
חוץ מזה שהרעיון שמכול הדברים בעולם זו הסיבה שהוא יפרד ממני הורגת אותי וגורמת לי לספקות. אני רוצה מישהו שיקבל אותי ב100% ולא פחות מזה, כמו שאני מקבלת אותו. אני מבינה אותו, שזה מה שהוא גדל עליו ומאמין בו וזה קשה לו מאוד. אבל אם נבדוק האם אני באמת רשומה כיהודייה, וזה לא ככה, האם יעזוב אותי? המחשבה הזו ממש מטרידה אותי. עצם הרעיון מקומם. אני ממש אובדת עצות, האמת שבחיים לא התמודדתי עם זה. זה לא קשור לאופי שלנו, משהו שאין לי שליטה עליו. לא בחרתי להיוולד להורים לא יהודים ולא ברחרתי שתאמץ אותי משפחה יהודית בישראל. אני סכה רוצה זוגיות ומשפחה איתו, עם כול האהבה שיש לנו, ולא מאמינה שהבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם ידחה אותי בגלל זה. בנתיים נתתי לו את היום לחשוב על זה, ועל איך הוא רואה את החיים אחתי. אנא עזרו לי אם בעידוד או בעצות מה לעשות, אני בלחץ נפשי גדול בגלל זה.