היי. לפני כשנתיים התחילה להתבטא אצלי משיכה לבני מיני. אין לי ממש בעיה עם זה, אבל מאז עניינים התחילו להדרדר.
אף פעם לא הסתדרתי עם בנות. בכיתה ה' התחלתי ללקות בחרדה. אני נוטל פריזמה מאז. חוש הטעם שלי השתנה ומאז אני הרבה יותר רזה לגילי. (בכיתה ה' הייתי אחוזון 5 ב-BMI). חוויתי הרבה דחיות ואכזבות במהלך השנתיים עד היום. הסתובבתי עם אנשים שחשבתי שהם חברים שלי ובדיעבד הם סתם אידיוטים חסרי כבוד.
אני עדיין בארון ולא מתכנן לצאת ממנו בתקופה הקרובה. רק שישה חברים קרובים יודעים. עם הזמן התחילה לגדול אצלי תחושת דיכאון גדולה יותר ויותר ויש תקופות שאני מרגיש כל כך רע עד שאני לא יכול לבכות.
אין לי ממש סיבה ללכת לבקר את הפסיכיאטרית שוב כי אני כבר על תרופות.
נמאס לי מהתחושה המגעילה הזאת. יצאתי בפני שני קראשים שלי, מחזיק אצבעות שאולי הם יאמרו שגם הם מרגישים כמוני.
בתקופות שקשה לי אני מוריד שניים שלושה קילו. נמאס לי להשיב "בסדר" כשאמא שלי שואלת איך אני.
יש עוד מישהו איתי באותה סירה? היועצת שלי אמרה שלפעמים אפשר לחוש קצת בלבול בעניין נטייה מינית בגיל הזה, אבל האם עובדה ששנתיים שום דבר לא השתנה אומרת משהו?
תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות