נמצא בחרדה משיעורי חינוך גופני, איך להשיג פטור?

היי,
מאז ומתמיד לא הייתי בכושר. אני פשוט לא הבן אדם המתאים לזה. בשנה האחרונה (ט') הברזתי במשך כל השנה כדי להתחמק ממבוכה בזמן השיעורים, זה גרם לי להרבה צרות אבל היה שווה את זה. ניסיתי להישאר אדיש ולא דאגתי לגבי השנים הבאות ופשוט קיוויתי שזה יסתדר מעצמו אבל לצערי הזמן מתקדם במהירות ועוד רגע החופש נגמר, וכיתה י' מתחילה - מה שאומר שאני חייב להגיע לשיעורים על מנת להשיג בגרות. אני לא שמן, ה BMI שלי תקין והמשקל שלי בערך 10 קילו פחות מהגובה אז אני מניח שזה לא מושלם אבל לא נוראי כל כך. מאז סוף יולי התחלתי להבין שאני אצטרך לחזור לשיעורים הנוראיים האלה. ביסודי ובחטיבה תמיד הייתי אחרון בריצות, לא הצלחתי לעבור את הקפיצה לגובה, פשוט בן אדם לא ספורטיבי. בכיתה ז' וח' היינו צריכים לעשות שכיבות סמיכה וריצות ארוכות יותר. הייתי עם חבר אחד שהוא דווקא די טוב אבל הוא גם לא מתחבר למשחקי כדור שיש אחרי חצי שיעור בערך, אז הייתי לידו ופשוט צוחק איתו רוב הזמן ומעביר את השיעור (כמובן שהמורה לא סבל אותנו). השנה אני כנראה לא אהיה איתו בספורט בגלל שאנחנו בכיתות שונות, ואני יודע שאני אצטרך להיות "לבד" בזה. אני נמצא ממש בחרדה כבר שבועיים מהשיעורים האלה. כל הזמן יש לי מחשבות על כמה שאני גרוע וזה פשוט מתווסף לסוג של דיכאון או משהו לא מוסבר שהיה לי. אני יודע שזה דבר שטותי וטיפשי להיות בחרדה בגללו ואני אומר את זה לעצמי, באמת, אבל אני עדיין נלחץ מזה כל הזמן. אני לא מעוניין להיכנס לכושר ולהראות לכל החברים ש"הנה תראו אני יודע לעשות מתח" או "איזה שרירים יש לי", לדעתי זה פשוט לא כל כך משנה ואני לא צריך את זה. הבעיה היחידה שלי היא שצריך לעשות שכיבות סמיכה, ריצה מתח וכו' בבגרות, והדבר היחיד שאני אוכל לעבור הוא כפיפות בטן. אני לא מסוגל לעשות אפילו שכיבת סמיכה מלאה אחת או מתח אחד. בדרך כלל כשיש לי בעיה אני עוד יודע להרגיע את עצמי ולפתור אותה אבל הפעם הנושא הזה השתלט עליי כל כך שפשוט בכיתי מרוב תסכול. אני מפחד מאוד מהשפיטות וההרגשה הזו שגם אם ניסית את הכי טוב שלך בכל זאת לא הצלחת, בנוסף לצפצוף והרגשת ה-"עוד שניה אני מתעלף" אחרי מבחני ריצה. בכיתה ו' הצטרפתי לטניס כדי לנסות להיכנס לכושר אבל זה לא ממש עזר, ובכיתה ז' יצאתי משם, בגלל שגם שם אחרי ריצות ארוכות שהריצו אותנו הרגשתי שאני הולך להתעלף ופשוט לא הבנתי מה אומרים לי, הרגשתי נוראי פיזית ופשוט ידעתי שאם אני אמשיך לרוץ אני אתעלף, שמתי ציפצופים באוזניים, לא יכולתי להרגיש את הרגליים ופשוט הייתי צריך לשבת ולשתות במשך כמה דקות טובות, וגם אז לקח לי זמן להתואשש. (וזה קרה כל פעם מחדש, וגם בריצות בבית ספר רק שבבית ספר זה בשיא החום אז זה פי שתיים יותר נוראי). קראתי בגוגל על כל דבר שקשור לזה, מה הדרישות בכיתה י' ובבגרות, כתבה על איך תלמידים מרגישים בשיעור, חיפשתי איך להשיג פטור אבל רוב הדברים פשוט לא התאימו. ניסיתי להבין עם עצמי כבר הרבה זמן איך אפשר להשיג פטור, ואני כבר מצפה לתגובות של "החיים לא קלים, צריך לדעת להתמודד איתם" או "מה הבעיה להיכנס לכושר"... אבל אני מעדיף את הדרך הקלה, כזה אני, אפס.
אז אני פונה אליכם בשני בקשות:
1. איך ניתן להשיג פטור מספורט? לדבר עם היועצת, לזייף שכואב לי במקום מסויים אצל רופא כך שהוא לא יכול לדעת? להמשיך להבריז בתקווה שהבית ספר יתן לי עבודה של 50 עמודים? (ואני בהחלט מעדיף אותה).
2. איך להרגיע את החרדה הזו ולא לחשוב על זה כל כך הרבה? כמו שציינתי זה התווסף לסוג של דיכאון שכבר קיים אבל זה רק גורם לי להבין שאני גרוע מכל מבחינה אפשרית, ספורטיבית, שכלית, יצרתית, כל דבר. לא מוצא במה אני טוב. מעולם לא ראיתי את החיים בזווית כל כך מכוערת. ותחשבו שאת כל הדבר הארוך הזה אני חושב בלופים במשך השבועיים האחרונים. תודה רבה למי שגם קרא.