אני רוצה להכיר בין שני האחים הקטנים שלי, בכלל כדאי? זה משהו שצריך להיות?

ההורים שלי גרושים, שניהם התחתנו שנית בערך באותו הזמן. יש לי אחות שבקרוב בת 4 שהיא הבת של אבא שלי ואישתו, ואח בקרוב בן 5 שהוא הבן של אמא שלי ובעלה.
הם בכלל לא מכירים אחד את השני ואני ממש רוצה שיכירו, שיהיו חברים ויתחברו. זה נראה לי קצת לא בסדר וממש מוזר שיש לי שני אחים שאמנם אין ביניהם קשר דם, אבל שניהם אחים שלי וזה סוג של קשר שנשמע קרוב, והם לא חברים או אפילו מכירים אחד את השני.
הם לא מבינים את העניין עדיין אבל שאלתי את אחותי הקטנה אם היא רוצה להכיר את אחי והיא ענתה לי ב"כן" חמוד כזה וחייכה בצורה כל כך מתוקה שחשבתי שאין מצב בעולם שהיא לא תכיר אותו! שאלתי גם את אחי וגם הוא ענה שכן. אני כל כך רוצה להכיר ביניהם, זה נראה לכם נורמלי שהם לא יכירו?
רק שאשתו של אבא שלי היא בעיה. היא מגעילה. אני יודעת שזה לא מכבד שככה אני מדברת על אישתו אבל היא תמיד התייחסה אליי מגעיל. היחס שלה אליי לא היה אישי, אולי קצת כן אבל היא לא התייחסה אליי שונה מאיך שהיא תמיד מתייחסת לאנשים בכללי.
והיא לא תסכים שאחותי תתחבר אליו. אמנם זה באמת יכול להיות לא נעים שאחד החברים של הבת שלה הוא הבן של האקסית של בעלה (סליחה שאני מתארת את זה ככה, זה נשמע רע כשהמילים הם מהפה שלי אבל ככה זה מהצד שלה בעצם), אבל מצד שני זה גם לא חייב להיות לא נעים, זה יכול להיות בסדר גמור.
לאמא שלי ובעלה אין שום בעיה שהם יהיו חברים. כלומר, זה בכלל לא משנה להם אם כן או לא. ודיברתי עם אבא שלי, גם לו לא איכפת, אבל הוא אמר שהוא לא רוצה לדבר עם אישתו על זה.
יש לציין שהייתי הולכת לאבא שלי כל סופי שבוע, ויום אחד היא רבה איתי ועם אבא והרביצה לי, והפסקתי לבוא לשם (אז אני נפגשת עם אבא ואחותי בשבתות ואנחנו נוסעים למקומות).
אבא שלי כנראה יודע מראש מה תהיה התגובה של אישתו על העניין, ואני חושבת שהוא מפחד בכלל להעלות את הנושא, אני לא חושבת שהוא מדבר עליי איתה בכלל, חודשיים אחרי שהפסקתי לבוא לבית שלהם הוא אמר לי שהוא עדיין לא דיבר עם אישתו על מה שקרה. ובגלל זה לא רוצה לדבר איתה, כי הוא כנראה מפחד בכלל לדבר עליי או על מה שקשור אליי. היא מגעילה מאוד גם אליו לפעמים.
ובחזרה לעניין, אמנם ממש מוזר לי שהוא אמר את זה אבל הוא אמר לי שהיא לא חייבת לדעת שהם יפגשו. לדעתו זה לא ביג דיל.
כשסיפרתי את זה לאמא שלי גם היא אמרה שזה לא ביג דיל לדעתה ושהיא לא צריכה לדעת מזה, כלומר שהם בסך הכל יהיו חברים וזה לא כזה עניין.
זה נראה לכם בסדר? זה באמת לא עניין? מרגיש לי שזה קצת כן.
ובכלל, כדאי לאחים שלי להתחבר ולהיות חברים?
אני לא יודעת איך בכלל להפגיש ביניהם.
מצד שני, הם כן חייבים להכיר אחד את השני לפחות, אבל זה יקרה רק מאוחר יותר, שזה אומר שהם יהיו גדולים יותר ויהיו יותר מודעים לעולם, כי אין להם ממש הזדמנויות בכלל לראות אחד את השני אז כשיכירו זה יהיה מתישהו בטעות. והבשורה שיש לאחותם אח ואחות שהם לא מכירים היא די מפתיעה וממש מוזרה. כרגע הם לא היו מבינים את זה כל כך. ולגלות את זה בעתיד בגיל בוגר יותר זה מוזר.
אני מדמיינת את הפרצוף של אח שלי, שאני מאוד קרובה אליו, כשאני אומרת לו "הנה אבא שלי, והנה אחותי, תכיר" (כנראה שלא ככה הייתי מציגה אותם, אבל...). זה כל כך מוזר.
כל העניין הזה ממש מוזר.
משהו נוסף שיכול לצאת טוב (טוב בשבילי) מלהכיר ביניהם הוא שאני ואחותי נתקרב קצת יותר. אנחנו לא קרובות כל כך, אני מרגישה שאנחנו קצת זרות לפעמים, למרות שאנחנו נפגשות כל שבוע כמעט. אני לא רוצה שזה יהיה ככה. ואני רואה את עצמי משחקת עם שני האחים שלי ביחד וזה מדהים איך שזה נראה בראש שלי.

אז להכיר ביניהם? לא להכיר ביניהם? איך בכלל להכיר ביניהם?

סליחה אם הסיפור קצת מוזר, ותודה לעונים :)