חי עם אמא ודוד שלי, ואמא בדיכאון ויש נתק מוחלט עם שאר בני המשפחה

היי. שמי אור (שם בדוי) אני בן 17 ואני חי עם אמא שלי ודוד שלי..
לפני כ10 שנים הייתה לי משפחה. אבא אמא ועוד אח ואחות גדולים, לפני כעשר שנים אבא שלי רב עם אחותי הגדולה ובאותו היום עזב את הבית לתמיד.. ומאז הקשר של המשפחה הדרדר למצב של נתק מוחלט בין האחים להורים!
כשאבא שלי עזב את הבית לא ראיתי אותו מאז במשך חודש.. הוא היה חי אצל אחותו הגדולה בשנה הראשונה שהוא עזב את הבית (המשפחה של אבי תמיד לא היו בקשר איתנו ולא הזמינו אותנו לחגים ואירועים של המשפחה ולכן נותק איתם הקשר)
לעניינו חח:
יש לי אח גדול שכיום הוא נשוי עם ילדה בת 4 שאנני מכיר אותה כלל! אחי בחר להתרחק מאיתנו בגלל שכאשר שאבי עזב את הבית התחילו איתו ואם אמי המון מריבות עד למצב שהוא עבר להתגורר בבית אבי, הקשר שלו עם אמא שלי התחיל באותה התקופה להתנתק עד היום.. וכשאשתו היתה בהריון גלינו על זה רק כשהיא היתה בחודש חמישי בפוקס. כשהורי הלכו לראות איתו דירה (כי הם מביאים לו כסף לדירה)
אני ממש אוהב את אחי הגדול אבל הוא נמצא בנתק מוחלט מאיתנו!!!! שלחתי הודעה לאישתו שהם מוזמנים אלינו לחגים והיא ענתה בסירוב שהיא חוגגת חג אצל אמא שלה (פעמיים ברצף) אמא שלי גם הזמינה אותה והזמנתה נדחתה עם אותו התירוץ. אחי לעולם לא בא עם הילדה שלו לבית אמי וגם לבית אבי (שהוא בקשר טוב עם אבי) אישתו אמרה שהוא לא עושה עם משפחתה חגים כלל והוא כל הזמן בעסק שלו (אז כל חג את לבד עם אמא ואבא שלך?) באותו היום שאישתו נענתה לי בסירוב הרמתי אליו פלאפון והוא התחיל להגיד לי ״אל תזמינו אותנו״ ״אני מתבייש בכם״ ועוד שאר מילים כל כך קשות שהיו כל כך כואבות לי ואני החזרתי לו באותו המטבע! הוצאתי את כל אשר על ליבי
אמרתי לו עד כמה אמא שלי פגועה ממנו וכל יום בוכה ממנו וזה בכלל לא עניין אותו! אמרתי לו שאני בכלל לא מכיר את הילדה שלו ושאין איתו קשר בכלל והתירוץ שלו היה ש״אין לו זמן בכלל אלינו״ אמא שלי כל כך בוכה ממנו ופגועה מהיחס שלו אבל תמיד כשהוא רוצה כסף הוא הוא מדבר יפה עם אמא שלי ואז זה חוזר לאותו המצב.
התחלתי לשלוח לו הודעות שיבוא לחגים, שיבוא לשבתות, שיבוא עם הילדה שלו. ושלא תבינו לא נכון, הזמנתי אותו ואת אישתו. פניתי אליו ברבים והוא? סינן אותי ואפילו לא ענה להודעות.. לאבא שלי היה יום הולדת אז רציתי שנצא כולנו לחגוג לו והזמנתי אותו והוא אפילו לא ענה לי גם לזה! ואז אחרי כמה ימים כתבתי לו שימשיך בדרך הזו כי אני מפסיק לשלוח לו הודעות ושיהיה לו אחלה חיים! (וגם לזה כרגיל הוא לא ענה). אני כבר אובד עצות, איך לדבר איתו? מה לעשות? לוותר? לתת לזמן לעשות את שלו?

ובעניין אמא שלי..
אני חי איתה ועם דוד שלי ומאז שאבי עזב לבית משלו אמא שלי נורא השתנתה (הם היו גם רבים המון) היא השמינה, הפסיקה להכין אוכל, הפסיקה לנקות ולדאוג לבית וכאשר אני גדלתי התחלתי לנקות ולסדר ואפילו להכיר לה אוכל ושהכל הבית יראה נקי ומצוחצח. אבל דוד שלי ההפך ממני.
הוא נורא מבולגן, לא מסודר, מתקלח פעם בשבוע וכל פעם שהוא מלכלך אני והוא רבים ואמא שלי מצדיקה אותו.. והיא מקללת אותי לידו ותמיד תמיד מצדיקה אותו וכל פעם שהוא מלכלך היא לא אומרת כלום ושוטפת לו את הכלים ומרימה אחריו אבל אם אני עושה את אותם הדברים היא ישר צועקת, מקללת, מרביצה אפילו ואני רוצה לעזוב את הבית אבל לא מסוגל! היא נורא בודדה ולמרות שהיא מקללת אותי ואומרת עד כמה היא שונאת אותי אני לא רוצה להשאיר אותה לבד והיא ממשיכה בשלה! אני מאמין שילד אחר כבר ממזמן היה עוזב את הבית. היא מדברת על כל אוכל שאני אוכל שלמה העזתי לאכול מזה וכל מה שאני מנקה לא טוב בשבילה! ותמיד משם מתחיל הריב שלי איתה והיא מקללת אותי בלי סוף ואומרת שהיא שונאת אותי אז אני אומר לה מילים כאלו גם (ואחרי זה זה נורא כואב לי!) אני כל כך רוצה לעזוב את הבית אבל מפחד שהיא לא תשרוב אם אני אשאיר אותה לבד (דרך אגב אני גיי. ואני חושב לחיות איתה בבית ועם בן זוגי ובעזרת השם עם הילד הביולוגי שיהיה לי חחח) אבל היא לא נותת לי את הסיבה להישאר!
תמיד היא מפצירה בי לעזוב את הבית, לעוף לה מהעיניים והיא כל יום צועקת ומקללת אותי על כל פיפס שאני עושה! לעזוב את הבית בכל זאת? להישאר איתה? איך לגשר את העניינים איתה? (לא חושב שזב אפשרי)