אני בן 15 ואני לא עובד בקיץ, מסתבר שזה בושה.
אני יושב רוב היום מול המחשב ועושה את הדבר האהוב אלי. להיות לבדדד.
זה לא שאני לא נהנה בחברת אנשים אני פשוט אוהב להיות עם עצמי רוב הזמן. זה אני.
אחותי מדברת מאחורי הגב שלי עם שאר המשפחה על כמה שאני מוזר, חוצפן, חסר תועלת, ועצלן.
אני לא רואה את עצמי כאף אחד מאלה. לכן אני פשוט התעלמתי ונתתי לה להמשיך לדבר עד מחר.
מסתבר, שהיא אומרת את אותו הדבר כל כך הרבה פעמים, שזו הפכה להיות האמת החדשה. כל ההשקעה שלי במהלך הלימודים, כל העזרה שאני נותן למשפחה כשמבקשים כבר לא משנה כי זה כבר לא קיים יותר.
ועכשיו הגענו לאבא שלי (או יותר נכון האבא החורג שלי). אני פשוט לא אותו סוג כמוהו, הוא אדם של חברה, אני אדם של "מה אתה רוצה ממני". הוא אדם מאמין, אני חילוני.
הוא רוצה שהילדים יעשו כל מה שההורים מבקשים לעשות, ואני ילד של "אולי תסביר לי למה אני צריך לעשות את זה דווקא עכשיו". ומה לעשות, מושפע מאחותי. אני חוצפן, לא משנה מה אני עושה.
ביקשו/דרשו ממני לשתוף את הכלים (או שינתקו את האינטרנט). ומה אני יעשה, אני מורד, לא זכרתי לשתוף את הכלים. אבא שלי החליט שהוא שותף אותם לבדו מבלי להגיד לי יותר מידי. אני בא לביקור קטן למקרר ואני רואה את הכלים שתופים, אבא נמצא שם. אני כזה בקטע של "שטפת את הכלים? פשוט שאני הייתי צריך לשתוף אותם".
התשובה שלו זיעזע אותי. הוא אמר "למי שאין מצפון, לא צריך לדאוג". רציתי לצעוק "התחרפנתה?!" אבל הייתי בשוק. הלכתי לחדר בשקט.
אמא שלי מזכירה את שני הפריטים האלה אבל בצורה הרבה יותר חלשה. עומדת מהצד רואה את הבן שלה חוטף מכות(לא פיזיות) מימין ומשמאל ומחליטה להתעלם מהסיבות שלה.
והסיבה למה אני כותב את כל זה, כי למרות שאני מנסה להראות שלא אכפת לי. כנראה שכן אכפת לי מה הם חושבים. אני רוצה שאחותי תפסיק לחשוב שכל הבעיות שלה נובעות ממני, אני רוצה שאבא יפסיק "לדעת" מה הכי טוב בשבילי, ואני רוצה שאמא תפתח טיפה עמוד שדרה ותפסיק להיות "הקורבן".
ואני רוצה להפסיק לדעת את הכל ולהראות טיפה הערכה לאלה שמתאמצים באופן יומי שיהיה לי רמת חיים מסוימת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות