שלום, התגייסתי לפני שנה יעוד לפני הגיוס הייתי בחורה עם דכאון והפרעות אכילה למרות שההפרעות האכילה כבר התסיימו לי והתבגרתי עליהם הדיכאון רק גבר והלחץ הנפשי במיוחד. באמת שניסיתי הכל כדי להיות אופטימית ונורמלית, אני רוצה להיות שמחה הכי בעולם יש לח מוטיבציה להצליח בהרבה דברים אני אוהבת לעשות לספורט ולהתעסק בתחום האיפור.. :)
אבל עם השנים לפי דעתי או שהחכמתי או שאני פשוט יותר מבינה משמעויות של דברים ואני בדיכאון. יותר מידי אכפת לי מה אנשים חושבים עליי, בסוף יום אני חושבת עם עשיתי משהו לא בסדר למישהו. אני ממש אבל ממש לא יוצאת עם חברים כי אני מרגישה בלחץ וחרדות כשאני עם הרבה אנשים מסביבי, אף אחד לא יודע זאת כי אני מעולה בלהסתיר את זה. אפילו חברים מהבסיס דיי מופתעים שאני הולכת לקבן. לאחרונה אני אפילו שומרת על פרופיל נמוך כי פשוט לא באלי להתיידד עם אף אחד שם. אני אין לי חשק לכלום. אני מפחדת מהכל. הייתי אצל קבנים והוא הפנה אותי לפסיכיאטר כי ביקשתע כדורי הרגעה.. ואמרתי לו שאני לא רוצה לצאת מהצבא. האמת שאני מאד רוצה לצאת ולקחת זמן לעצמי ולהיות לבד ולהתאפס על עצמי לפני שאני חוטפת התמוטטות עצבים.. אבל שמעתי שזה ממש פוגע בעתיד, ברישיון. הכי גרוע זה שסבא שלי האיש שבזכותו יש למשפחה שלי בית, אוטו, דברים בסיסיים לחיות איתם, נגד זה שאני אצא מהצבא ואני לא רוצה שהוא יפגע ממני. הוא מצפה ממני כל כך הרבה. אני בדילמה ענקית כי אני כבר הופנתי לפסכיאטר ישלי תור אליו עוד מעט ואני מתה לצאת מהצבא לפני שאני לוקחת 80 כדורים ויושנת לתמיד, אבל לא רוצה שיפגע לי ברישיון או שיפגע בסבא שלי.. אני אבודה כל כך איך אני אשרוד עוד שנה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות