אני כבר לא יודע מה לעשות, אני יודע שזה נשמע מגוחך אבל החיים שלי הם לא מה שהם היו. פעם הכול היה כיף ופשוט, היום? הורמונים הורמונים ועוד הורמונים.
אני מרגיש שאיבדתי את התמימות שלי גם בעזרת מחשבות, אני אגנוסטי, אבל בא ממשפחה מסורתית. פעם הכול היה פשוט, הייתה לי אמונה ואל להישען עליו. היום? אני מגלה כמה אכזרית ההתבגרות, כמה שחיכיתי אליה אני מרגיש שמעכשיו הכול ידרדר.
שום דבר מיוחד לא קרה לי, אני סתם מרחם על עצמי, אני יודע. אבל אני לא מרגיש ככה, אני מרגיש שאני רוצה לחזור אחורה, לזמנים שהייתי מוצא את עצמי בחיי חברה, משפחה, ועוד לא נכנסתי לתהום שנקרא, התבגרות.
הדבר היחיד שמוציא אותי מהמצב הוא מצבים נוסטלגיים, כמו משחקי מחשב מסוימים או הקרובי משפחה שלי, שאני נוהג לבקר באופן יומיומי ולשקוע בימים הטובים, באשליה, בזמן שאני ממשיך לשקוע.
אני יודע שאני בכיין ומגזים, לא צריך להגיד לי את זה. אשמח לטיפים כיצד להתרומם מהמצב הזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות