נקלעתי לסיטואציה מאוד קשה בחיים, כל ניסיון למגע מיני לווה בכאב רב

לעולם לא חשבתי שאגיע למצב כזה-בגיל כזה.
אתחיל מזה שאני פונה ל"חכמת ההמונים" מתוך מצוקה אמיתית.
אני יוצא עם בחורה במשך למעלה מ-4 שנים. הכל התחיל ממש כמו באגדות-הכרנו והתאהבנו. החודשים הראשונים של הקשר לא כללו מגע מיני. לשנינו לא היה ניסיון מיני, ורק לאחר מספר חודשים של קשר זוגי החלטנו לנסות ולקיים יחסי מין מלאים (חדירה).
החוויה הראשונית הייתה לא נעימה. מאוד כאב לה, כמובן שהפעם הראשונה אכן יכולה לכאוב.חשבנו-אוקיי, זה היה רק כאב ראשוני חד פעמי, בטח בפעמים הבאות המצב יהיה טוב יותר. טעינו. הכאבים לא הפסיקו, כל ניסיון למגע מיני לווה בכאב רב, ולמעשה כמעט ולא הצלחנו לקיים יחסים. כשכן הצלחנו, זה היה באמצעות תכשיר אלחוש, אך היחיד שנהנה מהאקט היה אני-היא הייתה מאולחשת.
במשך השנים הללו לרוב קיימנו יחסי מין חלקיים שלא כללו חדירה, וזאת על מנת לא להכאיב לה (שימוש בתכשיר האלחוש איננו בריא במיוחד, ומה גם שאין זה הוגן שהיא לא נהנית מהמגע המיני). ב-9 החודשים האחרונים הפסקנו לקיים יחסים מלאים לחלוטין. ממה נובעת הבעיה אתם בטח שואלים.. אז זהו-רופאי הנשים לא כלכך איבחנו את הבעיה, וטענו שהכאבים הם על רקע נפשי. מומחים אחרים טענו שיש לה "וסטבוליטיס" (מי שמתעניין מוזמן לקרוא בויקיפדיה). בשורה התחתונה-חיי מין תקינים לחלוטין לא היו לי בעצם מאז ומעולם. קיימתי יחסים, אבל הם לא היו "נורמליים". אתמול התבשרתי שהרופאים הצליחו לאבחן אצל בת הזוג מחלה שפוגעת רבות בתפקוד המיני-"אנדומטריוזיס" שמה, ואם לא די בכך-אזי הפוריות שלה מוטלת בספק (אגב-היא גם אמורה לקבל אחוזי נכות). כשהתבשרתי על כך, הצער על המצב שהיינו בו בכל מקרה במשך השנים התגבר לצער גדול עוד יותר-יכול להיות שאפילו לא אזכה להיות אבא(!). חשוב לי לציין כי בת הזוג שלי היא אדם נהדר, ומאוד צר לי עליה. מאוד קשה לי לחשוב על סיטואציה של פרידה, כאדם היא לעולם לא עשתה לי שום דבר רע. טוב לי איתה, נח לי איתה כאדם, אך המצב הזה הפך להיות פשוט קשה מנשוא. בת הזוג שלי היא אדם שאני מאוד אוהב ומעריך, אך המחשבה שאולי לא אזכה להפוך לאבא או שלא אוכל לעולם לקיים יחסי מין כהלכה פשוט גורמת לי לכאב וצער עצומים שמקשים עליי לתפקד בשאר עיסוקי היום-יום שלי. אני אובד עצות, אין לי מושג מה עליי לעשות. אשמח לשמוע מה יש לכם להגיד..