אני מרגישה כאילו החופש הגדול מוחק אותי.
אני מרגישה כאילו אני מאבדת את עצמי לתוך החופש הגדול.
חוש ההומור שלי נאבד- ואני כל כךךךך מתגעגעת אליו.
במשך כל שנת הלימודים האחרונה התמודדתי עם כיתה סתומה שלא קיבלה אותי בחזרה, ודווקא אז נאבקתי על הזכות להיות נאהבת על אנשים אחרים. על הזכות להיות שווה, ואני באמת התחלתי להרגיש ככה לקראת סוף החופש.
אך עכשיו, אני מרגישה כאילו הכל נאבד לי. אני מנסה להלחם אבל אני לא מרגישה את האש הזאת ששורפת אותי מבפנים- להלחם.
כרגע טוב לי, אבל דווקא שטוב הכל נמחק?
היה לי חוש הומור מדהים- באמת בלי להשוויץ.
אבל הוא פשוט נעלם, התפוגג, מת, אולי עדיין טיפה גוסס?
אני מפחדת שהוא לא יחזור- הוא היה הדרך שלי להיות מיוחדת, שאנשים יבינו שכדאי להיות חברים שלי. לאט לאט בחופש הקשרים שלי מתרופפים כי אני לא יכולה בלעדיי החוש הומור. בלי הזרימה, בלי האש.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025