לפני כמה דקות הלכתי לחדר של ההורים שלי כדי לשאול אותם משהו. דפקתי על הדלת והם כנראה לא שמעו, אז פתחתי אותה קצת. בשעה הזאת בדרך כלל יש אור מהטלוויזיה או אור דולק באופן כללי, אבל עכשיו הכל פשוט היה חשוך ולא ממש ראיתי משהו. אמא שלי צעקה עליי שזאת חוצפה שלא דפקתי (למרות שכן) ובאותה שנייה סגרתי את הדלת. רגע אחר כך אבא שלי יצא בתחתונים מהחדר ושאל מה רציתי. הוא בדרך כלל מסתובב בשעות האלה בתחתונים, אז אני לא יודעת בדיוק מה להסיק מזה, אבל אני חושבת שהתגובה של אמא שלי והחושך די הסגירו את העובדות. אמרתי לאבא שלי "לא משנה" והלכתי מהר לחדר שלי.
אני לא יודעת אם הם באמת שכבו, אבל אני גם לא ממש יודעת איך להתמודד עם המחשבה שההורים שלי שוכבים בחדר לידי. מצד אחד, זה מראה שהם עדיין אוהבים כל השנים האלה שזה די טוב, ומצד שני עושה לי רע לחשוב עליהם בסיטואציות כאלה ואני גם לא יודעת איך אסתכל עליהם בפעם הבאה שאצא מהחדר. מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025