כן אבל זה רק מתוך הרגל, כבר לא מרגיש כמו פעם
היי.... אז ככה, בתור ילדה תמיד הייתה לי המון סבלנות לאחרים, הייתי מארגנת מפגשים, מנהלת שיחות נפש, שומרת על קשר עם חברי ילדות ומדברת איתם כל יום. אף פעם לא הייתי מסמר המסיבה או משהו, אבל אהבתי שיש לי מספר מצומצם של חברים קרובים שהרגישו כמו משפחה.
בין גיל 19 עד עכשיו הכל השתנה, ניתקתי קשרים עם כאלו שהתחילו לשתות ולעשן יותר מדי או הזניחו את העתיד שלהם בדרכים אחרות (לא ראיתי את עצמי במקום הזה) ובמקביל איבדתי קשרים עם אנשים בגלל סיבות יותר מעפנות כמו חוסר בזמן פנוי ותחומי עניין משותפים שכבר לא קיימים. בשורה התחתונה איבדתי אמון באנשים וגם את הסבלנות שלי אליהם.
היום אני במצב של הרבה מאוד מכרים שמחבבים אותי ואני אותם אבל אין לי שום עניין לקחת את זה לשלב הבא של קשר חברתי כי הכל מרגיש כמו סרט שכבר הייתי בו ונמאס לי לשמוע חפירות של אנשים.
בקיצור נהייתי סוציומאטית... בשלב מסויים אפילו ניתקתי קשר עם העולם לשנתיים במחשבה שזה יעשה לי טוב (גרתי בחול) אבל זה לא עבד, הרגשתי בודדה ופתטית. אני אמנם בקשר זוגי והוא באמת החבר הכי טוב שלי, אבל בכל פעם שזה מגיע למפגשים חברתיים (אפילו משפחתיים) אני מרגישה ממש ממש בעונש. כאילו נגמרה לי תשומת הלב והאהבה שאפשרי להעניק.... כי נתתי יותר מדי ממנה? או כי אני מחפשת אנשים שונים ובסביבה שלי פשוט אין? בקיצור נמאס לי מכולם.
אז איך יוצאים מזה? כי זה מעפן להיות ככה. תודה ♥
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025