קניתי טבעת, ברגשות מעורבים, ואני מתכנן להציע. ללכת על זה או לא?

היי חברים שבוע טוב. אני כבר עברתי על חצי מהעמודים במדור הזה והחלטתי שהגיע תורי.
אני בזוגיות של כ7 שנים עם חברה שלי שבת 23. אני אוהב אותה למרות שמרגיש שדברים כבר הפכו להרגל ונכנסו לשלב השגרה במערכת היחסים.
לפני כשנה היא התחילה לשוחח איתי יחסינו לאן, ואני פשוט לא יודע איפה היה הראש שלי בכל תקופה הזו לגבי חתונה וילדים, פשוט לא חשבתי על זה.. היא תמיד הייתה בוגרת ובשלה יותר ממני. אני תמיד הייתי הססן וחסר החלטיות. פשוט לא חשבתי קדימה וכנראה שנהנתי מהשגרה.

אנחנו עוד גרים אצל ההורים ושנינו סטודנטים . אני לקראת סיום התואר.

לפני מספר חודשים הייתה שיחה קשה עם דמעות כיוון שהיא קיבלה את הרושם ממני שפשוט אני לא בכיוון ורצתה לחתוך. אני כשהרגשתי שאני מאבד אותה נלחמתי בשיניים כדי לנסות להציל את זה והצלחתי. הגיע העת שאני צריך לתת לה טבעת כי היא ממש לחוצה ( לא שהפייסבוק וכל הלחץ חברתי עושה טוב).

אני פשוט מרגיש לא בשל לעסק הזה. אני מתחבט עם עצמי כבר חודש ומתחיל לשאול את עצמי שאלות למה בעצם אני לא מוכן? התחלתי לשפוט את הזוגיות שלנו ואת הכימיה בנינו. נחשפתי לבנות אחרות שכן הייתי רואה את עצמי בזוגיות איתן, יותר ליברליות יותר משוחררות בדעות לעומת חברה שלי. התחלתי לשאול את עצמי שאול של האם זו זוגיות של הרגל או אהבה אמיתית. האם הכימיה טובה. התחלתי לשפוט אותה על חוסר סבלנות ועוד דברים שמפריעים לי השנים עברו והרבה דברים הטשטשו. מה שבטוח לשנינו טוב ביחד ואת זה אי אפשר לערער.

בקיצור אכילת ראש( כל זה בתקופת מבחנים)).

קניתי טבעת, ברגשות מעורבים, ואני מתכנן להציע. אבל זה מונע מלחץ לאבד אותה כי היא יקרה לי ויש לנו זוגיות טובה בהסתכל לאחור. הרבה חוויות כיפיות והנאה משותפת. יש אהבה שהפכה קצת להרגל עם הזמן(אני חושב שזה טבעי לאור התגובות שקראתי). האינטימיות לא הכי פתוחה אבל אני בסך הכל מרוצה ולא מתלונן.

מה לעשות? מצד אחד היא לחוצה מהסרטים ובשבילה זה הגשמת חלום,מצד שני אני לחוץ מכל הדחיקה לפינה הזו שלה . דיברתי איתה שאני חושב שלעבור לגור ביחד יהיה צעד יותר חשוב ומהותי מהטקס הזה ( לא עברנו עדיין שזה בכלל מלחיץ לבחון את הזוגיות ביחד). היא מבחינתה נעולה על חתונה וכבר איבדה את הקסם מלחכות. בקיצור התייאשה ממני.

מה אני עושה? פשוט נכנסתי לפינה שקשה לצאת ממנה. מרגיש שעדיין ילד וצריך טיפה להתבשל עם עצמי. חשבתי על פרידה כי אני לא חושב שזה טבעי להתחתן מלחץ ולא מרוגע. אבל פשוט המחשבה של לאבד אותה מייסרת אותי עד מאוד.

מצד שני מפחד למצוא את עצמי עוד שנתיים גרוש בגלל פזיזות יתרה.

ללכת על זה או לא?