הלוואי שכל מה שהיה איתה פשוט יימחק לי מהזיכרון. 3 וחצי שנים שאני מכיר אותה ומאז החיים שלי פשוט תלויים בה. היינו שנה וחצי יחד, נפרדנו בתחילת הצבא והייתח מרוסק. התגברתי לאט לאט פיתחתי את עצמי ושנה וחצי לאחר הפרידה כבר הייתי מאושר. ואז היא חזרה. ל3 חודשים מדהימים שכבר גרמו לי לחשוב שזה לתמיד- לא צריך אחרות כי הרי אם שנה וחצי שלא היינו בקשר והיא חזרה אז כנראה שבאמת יש פה משהו חזק. אז כנראה שלא-היא שוב חתכה. צריכה לבד, מקומות שונים בחיים וכל החרא הזה.
אני מפקד בקרבי, עושה 17 4 ופשוט קשה לי. כל רגע פנוי חושב עליה ומרגיש שרק בשחרור יהיה יותר טוב, אבל יש עוד זמן ובינתיים לא מצליח להיות מאושר. כבר אין עם מי לדבר על זה כי בזבזתי תמכסת התבכיינת בפרידה הראשונה ותכלס רק כשאני מטייל ומנקה תראש בטבע אני מצליח לשכוח. אולי לא נלחמתי מספיק עליה? אבל למה אני צריך בכלל?
פשוט מרגיש אבוד ולא יודע מה לעשות עם החיים שלי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות