אני חושבת שאני באמת חולה, הם אמרו לי שזאת היפוכונדריה

היי, רציתי להגיד תודה שנכנסתם לשאלה שלי ואתם מפנים זמן כדי לעזור לי, זה חשוב לי מאוד.
לפני שנתיים בערך התחילו לקרות לי כל מיני דברים.
התחלתי לעשות כל מיני דברים שאת חלקם אני עדיין עושה, עקב דמות מסוימת שנגלתה אליי בשירותים.
אני יודעת שכרגע אתם בטח חושבים לעצמכם שאני פסיכית, וכל מה שצריך זה טיפול איכותי ויהיה בסדר.
אבל זה באמת לא נכון, ואסביר.
הוא יותר חבר דימיוני מאשר דמות מבעיתה, הייתי מאמינה שהוא נשלח אליי מהאל, האמנתי במספרים קוסמיים והייתי חורטת כל מיני דברים, אוכלת את הסידור שלי ומאמינה שאם אוכל פיסה קטנה בכל יום, אצליח.
האמנתי בעצמי מאוד, הרגשתי שיש לי כוחות, שאני שומעת למרחקים והיה לי ככ טוב.
ואז, במכה אחת, כל זה ירד לתימיון. היה לי רע, חתכתי ובלעתי כדורים שאני לא צריכה. אספתי כדורים בכל מיני צבעים מהארונות של סבתא ואמא שלי ואפילו מבתים של חברות, והכנסתי לקופסא, קראתי להם "כדורי שמחה" ובכל פעם שהרגשתי רע לקחתי אחד והרגשתי הרבה יותר טוב.
היו כמה ימים שהרגשתי כל יכולה, שמחה ומאושרת, ואז יום אחד של רוע, וחוזר חלילה בזמנים משתנים.
גיליתי על מחלה שנקראת "מאניה דיפרסיה" ולאט לאט, התחלתי להתנהג ע"פ התסמינים, לאחר הקריאה עליהם.
עברה עליי תקופה קשה של חוסר וודאות, כל הזמן שאלתי את עצמי, אני מתנהגת ככה בגלל שקראתי על התסמינים או שאני באמת חולה וכל זה קורה? אם כן, למה אני עושה את זה לעצמי? למה שהנפש שלי תחקה את התסמינים בכוונה תחילה?
לאט לאט, החשדות הוחלפו בסכיזופרניה. טענתי שאני רואה דברים.
עוד המון מחלות הופיעו במהלך השנתיים הנוראיות הללו, כגון דיכאון או אפילו חשדות לבולמיה.
כרגע, אני חושבת שיש לי אמנזיה. זאת המחלה המוזרה בניהן ואסביר גם מדוע - אני *באמת* מרגישה שאני שוכחת דברים. אני גם שוכחת אנשים, וקשה לי מאוד לזכור מספרים למשל.
אבל אני דיי בטוחה שאם יבדקו אותי יגידו שהכל תקין.
אני משקרת גם המון. היו עושים עליי חרמים ביסודי בגלל זה, כי הייתי משקרת כל הזמן כביכול. משקרת על דברים עצומים. והקטע הוא, שזה לא היה כדי להשיג כלום. לא הרווחתי כלום מהשקרים למעט הרגשה טובה. אף פעם לא היו לי ייסורי מצפון ואני מרגישה נהדר עם השקרים שלי, ואז - שמעתי שגם זאת הפרעה בפני עצמה. שקרנים כפייתיים. ואז התחלתי לחשוד, שגם בזה אני חולה.
ושלא אתחיל לדבר בכלל על הבעיות הגופניות שלי, כגון אוננות כפייתית או בעיות מפרקים חמורות שנוצרו עקב לחצים תמידיים.
לאחרונה, ידיד אמר לי שאני ממציאה הכל. שאני לא מטורפת או משהו, אלא שכל זה אלו סיפטומים ותוצאות הנגרמות עקב היפוכונדריה, או מינכאוזן. לאחר שקראתי גם עליהן, התחלתי להאמין שאני כזאת. שאלה לי אליכם - האם אדם חולה במחלה של המצאת מחלות - מודע לכך? האם הוא מודע לעובדה שהוא ממציא מחלות? ברגע שהוא מודע לעובדה הוא פשוט מפסיק? אני ככ מבולבלת, קשה לי לחיות עם עצמי בכל יום.
ההורים שלי לא יודעים. הם גם אף פעם לא ידעו כל עוד זה תלוי בי. קשה להם מספיק גם ככה, עם אחי והגירושים.
חשוב לציין שמעולם לא אובחנתי או נשלחתי לפסיכולוג.
אני מפחדת מאוד, שאם הוא ישאל פשוט לא אדע מה לענות, ואין מצב שפסיכולוג יסכים שנדבר דרך דף.
אני מדרדרת לאחרונה המון בהכל.
אני שותקת המון, מתביישת מכולם, מפחדת ממים ומשחייה, מפחדת מבמה.
אף פעם לא הייתי אדם כזה. פעם הייתי אדם בולט, אמיץ, הייתי מנהיגה בכל דבר.
אני מתחננת, בבקשה, שמישהו יקרא עד לכאן ויגיד לי מילה אחת לפחות.
שמישהו יגיד לי מה לדעתו קורה לי.
אני נואשת.
ככ נואשת.