שלום
אני בת 18, סיימתי לא מזמן את כיתה י"ב ולמעשה בית ספר תיכון.
אין לי עוד תאריך מדויק לגיוס, ויש לי עבודה חלקית מזדמנת.
אני מרגישה שהחיים שלי חסרי כיוון, חסרי מטרה, חסרי תוכן וזה מדכא אותי (מן הסתם)
בכל בוקר שאני מתעוררת לבד התחושה הראשונה שמציפה אותי היא דכדוך. אני מרגישה לבד, אני מרגישה שאין לי מספיק חברים ואני מרגישה פשוט שאני כלום.
חבר שלי ואני נפרדנו לפני כחודשיים, היינו יחד רק חודשיים וחצי. היה לי קשה להתגבר על הפרידה. אחרי שבוע וחצי חשבתי שהצלחתי להתגבר על הפרידה משום שכבר הפסקתי לבכות, אבל הוא לא מצליח לצאת לי מהראש. לא עבר יום אחד מבלי שחשבתי עליו, מבלי שנכנסתי לשבריר שנייה של "אוי זה ממש מבאס", ובימים האחרונים זה החמיר שוב. בימים האחרונים אני שוב נכנסת לפרקי זמן של דכדוך, וכשאין אנשים בסביבה שיסיחו את דעתי, אני שוב פורצת בבכי. ממש כאילו זה היום בו נפדנו.
אני לא בטוחה שרק הפרידה היא הגורם לבכי שלי, אלא יותר מעין סיפור מסגרת. אני מרגישה בעקבות העזיבה של בית ספר שלאט לאט אני מנתקת קשר מכל חבריי, וזה משאיר אותי עם מעט מאוד חברים קרובים שיש לי טעם להיפגש איתם.
הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו במצבים כאלה זה על החבר לשעבר שלי, על העובדה שהוא כרגע כנראה כן מבלה עם חברים שלו (ויש לו הרבה כאלה) ועל כמה שהוא כנראה נהנה יותר ממני בכל רגע.
זה מרגיש לי פתטי שאכפת לי ככ מפרידה עלובה מחבר של סה"כ חודשיים וחצי. זה מרגישה לי פתטי שאחרי חודשיים שלמים (כמעט התקופה בה היינו יחד) עדיין אכפת לי וזה עדיין מציף אותי, בזמן שהוא שכח שהייתי פעם חלק מהחיים שלו.
נמאס לי לבכות
נמאס לי להרגיש פתטית על זה שאני בוכה
סך הכל, אני גרה בבית עמיד, עם משפחה תומכת, ועם חברים שיישארו קרובים אליי להרבה מאוד זמן, ועדיין אני מרגישה עינוי כל יום.
לא יודעת כבר איך להציל את עצמי מהמצב הזה, כי נמאס לי כבר להרגיש ככה.
לא יודעת יותר מה לעשות
פשוט לא יודעת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025