נפרדנו בגלל המשפחה, חזרנו והסתרנו- מה עושים עכשיו?

שלום לכולם...
אני נמצאת בבעיה מאוד גדולה, נראה לי הבעיה הכי גדולה שאתם תוכלו למצוא פה חח
טוב.. אני ובן זוגי נמצאים במערכת יחסים של שנתיים. אנחנו ממש מתאימים, הכימיה מטורפת, הכל רץ בנינו בקטע מפחיד כבר וטוב לנו ואנחנו אוהבים אחד את השנייה. בזמן שהגענו לשנה, היו לנו אי נעימויות וטיפה בלגן .. הוא התנהג בטיפה קיצוניות שהגיעה לשפה אלימה ואני התנהגתי בטיפה פזילה לסביבה.. ונפרדנו אחרי כמה זמן.. הוא סיפר את הסיבה לפרידה למשפחה שלו ואני סיפרתי את הסיבה לפרידה למשפחה שלי. שניהם הסכימו שמגיע לנו להפרד והיה גם טיפה טינה כלפי הצד השני.. בקיצור אחרי כמה חודשים חזרנו לדבר.. ורצינו לחזור.. אבל רצינו לחזור בידיעה שהדברים קודם כל נפתרים בנינו בקשר ואז שנספר לכולם, אז החלטנו להסתיר את הקשר (רעיון שלו) כדי לראות שהדברים נפתרים קודם בגדר הזוגי. נענתי להצעה והחלטתי גם להסתיר.. ההסתרה הגיעה למצב שאנחנו מסתירים קרוב לשלושה חודשים.. עד שהחלטתי לעשות מעשה ואמרתי לו לא טוב לי להסתיר מה קורה, בוא נספר, זה נהיה כבד להסתיר. והוא נענה אבל אמר שהוא צריך קצת זמן לספר ואני ישר הלכתי לספר כדי לגרום לו להתחייב. מפה לשם, עבר שבוע והוא עדיין לא סיפר, והחלטתי לעשות מעשה ולזרז תתהליך. והבאתי אותו אליי הביתה. ככה שירגיש מחויב לספר.
אמא שלי הביאה לו דף הוראות לאיזה מתכון והיא ביקשה להעביר לאמא שלו, והוא השאיר את הדף ברכב. (עד עכשיו הוא לא סיפר להורים שחזרנו)
בקיצור. הבן זוג שם את הדף באוטו והלך לישון, ואמא שלו נכנסה בבוקר לאוטו ועשתה אחד פלוס אחד והבינה שהוא היה אצלי והתארח בביתנו. יום למחרת אמא שלו התקשרה אליי ואמרה לי אני מבקשת ממך אל תיצרי קשר עם הבן שלי אל תדברי איתו אל תסמסי לו אל תהיי איתו בשום קשר הקשר לא מתאים לי. ואמרתי לה לפני שאת תוקפת אותי וקובעת לי מה לעשות תדברי עם הבן שלך ותראי מה טוב לו ואז תבואי אליי עם אמירות. היא עמדה על שלה ואמרתי לה בסדר מזלזל. אחרי שנייה אמא שלי מתקשרת אליי ואומרת לי שומעת אמא של הבן זוג שלך התקשרה אליי ואמרה לי שהיא רוצה שאני יעזור לה שלא תהיו בקשר ושאני ידבר איתך שלא תהיי איתו בקשר. ונדהמתי ממש מהתמונה. הלכתי עם זה לבן זוגי ואמרתי לו מה שקרה, ומאז הוא התרחק ממני ולאט לאט אחרי כמה ימים בא ואמר שהוא רוצה להפרד. (ואני חשבתי שהוא יכול לבוא ולהגיד להורים אחרת...)
בקיצור, הבנתי שהבן זוג הוא ילד של אמא. והבנתי שאני צריכה לפנות לאמא שלו ולא אליו כדי שהקשר יילך. התקשרתי לאמא שלו ואמרתי לה א' ב' ג' ד' את אישה טובה אני אוהבת אותך בואי תשמעי על מה שקרה דברים השתנו דברים התהפכן גם מצידי וגם מצידו ורצינו להסתיר כדי לראות שבנינו הכל בסדר ושיניתי את כל מה שהפריע. בלה בלה בלה.. והיא ענתה לי תקשיבי את נסיכה אמיתית, הלוואי עליי כלה שתהיה כמוך שגם אחרי שאני באה ופוגעת תדבר ותייפה את התמונה ותשים את כל הפגיעה בצד, ואני באמת אוהבת אותך אבל הפעם שאלתי את הבן שלי אם הוא רוצה להמשיך והוא אמר שלא ושהוא סגור על זה.. מפה לשם הוציאה את זה ככה שבנתיים היא מעדיפה שלא נהיה ביחד כי הוא עסוק בלימודים, ובואי נחכה שנה עד שהוא יסיים את הלימודים ונראה לאיפה זה ייקח. וסגרנו את השיחה ככה שהיא הבינה שאני בסדר ושדברים השתנו ושהוא לא רוצה. עלק.
בקיצור אחרי חודש וחצי חודשיים אני והוא חזרנו לדבר. ופלרטטנו והיה חזרה וחזרנו. והוא אמר לי בואי נסתיר את הקשר חודש כי כרגע הכל עוד טרי ואחר כך אני ידבר עם אמא שלי ואני ישכנע אותה שאת בסדר ושאני רוצה להמשיך. בקיצור נענתי לזה כי באמת הבנתי שזה עוד טרי. והמשכנו חודש. אחרי חודש וחצי באתי ושאלתי מה קורה מתי מספרים? והוא אמר שבנתיים הכל עוד טעון והוא לא יודע איך לספר ושהוא יספר שהדברים קצת ירגעו ושהאווירה קצת תתפוגג, והסכמתי. עבר עוד חודשיים ושאלתי מה קורה, מה הפעם הסיבה שלא מספרים? והוא אמר כי אני לא יודע איך לספר ואיך להגיד ומה להגיד, ואני מפחד שההורים יתנגדו או יתאכזבו או שיותר רע מזה יוותרו עליי (יש להם במשפחה כמה מקרים שההורים ניתקו קשר עם הבן בגלל הבחירה באישה...) ושהוא מפחד לספר. והוא אמר לי אולי יעשה לך טוב שלא נהיה ביחד כי אני לא יודע איך לספר על הקשר ועל מה שאני רוצה. ואמרתי לא, אני פה איתך, ברגע שאני לא יאהב אותך נפרד, כרגע יש לכל דבר פתרון, וכנראה צריך ללכת לרב או ליועץ משפחתי או לפסיכולוג כדי לקבל ייעוץ בתמונה הזו. מפה לשם הוא ואני המשכנו להסתיר, ותמיד עלתה לי השאלה של מה קורה מתי יוצאים מהחרא הזה? ושמעתי באיזה פעם "כן אני יספר שאני ואת חזרנו לקשר והם כנראה יתנגדו, ולאט לאט הם יקבלו את הקשר, אבל אני מפחד לעשות את זה מאוד" ..
ככה זה התנהל 9 חודשים. שמסתירים ומסתתרים ולחוצים...
ואני המשכתי להסתיר כי אני מבינה את הסיבה שבגללה ההורים לא מקבלים אותי, היו לי מקרים שהסתרתי מבן זוגי על כמה קשרים עם בנים ועל כמה אירועים עם בנים. (לא בגדתי אבל כן הסתרתי קשרים) ובעיניי ההורים בגדתי, ולא שמתי גבולות, ואני לא נאמנה ולא ראויה לבן שלהם. ושעדיף לו אחרת. והחלטנו להסתיר כדי לתקן, וכדי להראות לו שאני לא מחפשת שום ידידים או בנים או קשרים או שלום שלום, מחפשת רק אותו ונאמנה רק אליו. והוא כל פעם אומר שהוא מאמין לי ומאמין ומאמין ומאמין ורואה את השינוי שהתחולל ושהוא מעריך ומברך על כך.
הבעיה שהוא לא יודע איך לספר, בלי שההורים יתאכזבו ובלי שיתנגדו ובלי שיבואו ויוותרו עליו כמו שהיה במשפחה.
באתי ואמרתי, אמא שלך נגד לוותר על המשפחה שלה, למרות כל מה שתעשה, גם כי זו הדעה שלה (שלא משנה מה לא מוותרים על הבן.. וזו גם האמירה שלה לכל אותן נשים שוויתרו על הבן שלהן בגלל האישה) וגם כי האחים של בן זוגי עשו דברים שאמא שלו לא קיבלה אותם ובסוף היא קיבלה. הבת שלה יצאה עם מישהו שהתנגדו לו בבית ובסוף קיבלו אותו, הבן שלה עשה דברים שהתנגדו לו בבית ובסוף קיבלו אותו. רק הבן זוג שלי מתקשה לנהל את המקום הזה ומפחד. ובגלל זה אמרתי לו שנלך לייעןץ או לרב והוא אמר שהוא צריך זמן לזה. ואמרתי אין בעיה קח את הזמן אני פה איתך.
לפני שבועיים לקחנו הפסקה כי הוא התקשה בלימודים והחלטנו להפסיק לכמה זמן את הקשר.. שהוא יתעסק בלימודים. (למרות שלא צריך להפרד על זה לדעתי כן..)
ועם הזמן הבנתי שהרבה יותר טוב לי ככה, שלא מסתירים, שלא לחוצים, שלא מפחדים שיעלו עליינו, שלא צריך להמציא סיפור כי סופש הייתי אצלו.. שיש שקט.. שאין סימני שאלה מתי הוא יהיה מוכן...
בקיצור, הגעגוע תפס אותי חזק. וחזרנו לדבר.. וכעיקרון, עוד לא חזרנו, כי אני לא יודעת אם לחזור.
מצד אחד אני אומרת לא. כי לא עושה לי טוב להסתיר ולחיות בפחד הזה ולחיות בלהמציא סיפורי סבתא כי באלי להיות איתו יותר בסופשים. וכי זה לא בריא כל הלחץ וכל ההסתרה.
מצד שני אני אומרת כן. כי אני רוצה אותו וכי אני אוהבת אותו, וכי הקשר נהרס בגללי.
מצד שלישי אני אומרת אולי. כי אין לי כיוון בראש.
האפשרויות שעומדות לי בראש זה או להמשיך את הקשר ולהסתיר, ולחכות שיימאס לו ושהוא יהיה מוכן לספר. שזה יכול לקחת שנה שנתיים שלוש או 7 שנים. שזה דפקט...
האפשרות השנייה זה לא לחזור ולהגיד לו שהרבה יותר טוב לי ככה כי אני לא צריכה להסתיר, ושאם תרצה לחזור נחזור אחרי שתספר למשפחה. מה שככל הנראה לא יקרה, וקשה לי להפסיד בחור כזה מתוק ומקסים, בידיעה שאני מאבדת אותו כי אני הרסתי את הקשר. ואני כן רוצה אותו.. קשר של שנתיים לא הולך ברגל.. והרגש לא הולך ברגל.. והוא עוד יותר מתקשה ללכת כי אני מבינה שאני הגורם שהרס...
מה לעשות?
תודה לעונים...