היי קוראים לי שירי ואני בת 16. קודם כל חשוב לי להבהיר שאני לא כותבת את השאלה הזו בכוונה לעוף על עצמי או משהו, אלא באמת מתוך תסכול.
אז ככה, אני נראית טוב ואני מודעת לזה.. אבל אני סוג של הברווזון המכוער. כשהייתי קטנה לא נראיתי משהו ודי ירדו עליי בבית הספר, וההורים שלי תמיד דאגו להסביר לי ולחנך אותי לכך שהיופי זה לא הכל, זה טוב ונחמד להיראות טוב, זה אפילו חשוב, אבל זה לא הכל, כי יופי נעלם עם הזמן.. בזכות כל ההצקות שעברתי בבית הספר היסודי (ואני בכוונה אומרת "בזכות") אני לא עפה על עצמי בגלל איך שאני נראית היום. אני זוכרת מה הייתי פעם, בגלל זה אני גם לא מסוגלת לצחוק כל אחרים. אני באמת לא בחורה שיטחית. אני אידיאליסטית מאד וכן, אני גם חכמה. וממש ממש מעצבן אותי שאנשים לא רואים את זה. מיד שופטים אותי לפי איך שאני נראית. כשמחמיאים לי על המראה שלי אני מרגישה כאילו אומרים לי "את ממש יפה ולא יותר מזה" וזה מתסכל כי יש בי הרבה יותר. נמאס לי שמתחילים איתי רק בחורים שטחיים ובצורה גסה של, ושבנות נרטעות ממני (למשל כשאני פוגשת חברות של חברות שלי הן נמנעות מלפתוח איתי בשיחה). אני חושבת שיש בי הרבה יותר מפנים יפות וגוף מושך. אני חכמה ויש לי דעות חכמות מאד לדעתי, חברים אומרים לי שממש כיף לדבר איתי וגם להתווכח איתי חחח, ואני חברותית ויש לי הרבה מה להציע חוץ מנוף יפה, אז למה אנשים לא רואים את זה?? זה ממש מתסכל... סורי על החפירה אבל הייתי צריכה לפרוק קצת.. אם מישהו נמצא בסיטואציה דומה ומרגיש כמוני אני אשמח לעצה.... תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות