לימודים
אוקיי, רבותיי. תנו לי להבהיר פה משהו:
תמיד סלדתי מרעיון ה"הצטיינות" כביכול. הרעיון של: "וואו כל הכבוד! כל התעודה שלך מעל 90!!!" בעיניי זה די בולשיט וחסר משמעות. ילדים מוציאים את הנשמה ומתאמצים, ובסופו של יום, מוחקים את ההצטיינות, כך שמדובר בהתלהבות רגעית ולא יותר. אני הגעתי למסקנה שלעבוד בלימודים? בכיף. לא לחרוש, לא ללחוץ על עצמי, לעבוד כמו שצריך ברוגע. מה ש"עלה" לי בציונים שלי. במקום 85 בחשבון קיבלתי 80, מה שגרם לאמא שלי להתרגז ברמות.
"את תלמידה בינונית ולעולם לא תצליחי בחיים עם שמונים!"
"את עצלנית"
"את יכולה להוציא תואר אם רק תרצי כבר היום!"
אמא שלי טוענת שאני עצלנית, כשלמעשה, אני מרוצה מההישגים שלי, ואני לא רצה בתוך גלגל האוגרים שנקרא "להצטיין".
היא החליטה כדי "לעלות את המוטיבציה שלי" שאם אני לא משיגה מעל 90 כל מבחן, אני פשוט אשב כל היום בבית ואלמד.
אני כל כך שונאת אותה. אני כל כך שונאת את הדרך שבה היא פשוט מתערבת לי בחיים ולא נותנת לי מנוחה.
הדרישה שלה זה שאהיה מצטיינת, מה שאיני מוכנה כי בכך אני מוותרת על כל הילדות שלי, והופכת למכונת למידה.
היא טוענת שאני לא לומדת כלל וכלל, שזו טעות, כי אני לומדת, רק פחות, כיוון שאני עוד ילדה ואני רוצה לחיות עוד קצת בתור ילדה. מה גם שאיש בעתיד לא יסתכל על התעודה המ****ת שלי מכיתה ז'.
אמא שלי צורחת עליי שאני עצלנית ולא מגיע לי כלום בחיים ולפחות הייתי מביאה לה קצת נחת. מה שלא הבנתי זה איך כך זה קשור אליה? ולמה היא דוחפת את האף שלה לעניינים שלי?
מה אתם חושבים?
לימודים או ילדות?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025