אני לא יכול כבר יותר, הסבל שלי מהמחלה הזאתי גדל מיום ליום

זה אולי הולך להיות קצת ארוך, אז אני כבר מזהיר..

זה התחיל בספטמבר של השנה, מתי שמערכת העיכול שלי החליטה לעשות לי בעיות.
בהתחלה זה לא היה כזה נורא פשוט נכנסתי קצת יותר פעמים לשירותים ביום וזה הכול, חשבתי שאני אסתדר עם זה, אך כמה שאני טעיתי.

כעבור איזה 2-3 חודשים שזה היה ככה פתאום זה עלה שלב, זה הגיע כבר לרגע שאני פשוט לא יכול לשלוט בכלום, שאפילו אם אני עכשיו אעשה קקי 2-3 פעמים ביום עדיין יהיה לי כל הזמן קקי וכל הזמן תהיה לי הרגשה כזאתי של גזים ולפעמים גם כאבי בטן וזה פשוט המשיך ככה כל הזמן. בשלב הזה כבר התייאשתי והחלטתי ללכת לרופא, עשיתי בדיקת דם בשביל לבדוק אם יש לי צליאק אולי ( ואת האמת, עם איך שאני עכשיו הלוואי שהיה לי במקום מה שיש לי עכשיו) והם מסרו שעברתי בהצלחה את הבדיקה ושהדבר היחיד שאולי היה קצת מדאיג זה הסוכר בדם אבל זה עוד היה בגדר נורמלי וסביר. כמובן שלא הייתי בסדר בסופו של דבר, אחרי חודש ואולי אפילו חודשיים של ייסורים נוספים הלכתי עוד פעם לרופא והפעם זה היה רופא אחר שבעצם אמר שאני כנראה סובל מתסמונת המעי הרגיז ובעצם הוא שלח אותי להיבדק אצל גסטרולוג אם אני לא טועה וכרגע יש עוד זמן עד שאני אלך להיבדק...
ואני בנתיים פשוט סובל, לא מספיק שזה פוגע לי באיכות החיים, אלא גם שאימא שלי לא מאמינה לי והיא מאשימה אותי בהכול למרות שאני פשוט סובל ולא מצליח לעשות כלום עם זה.
זה גם פוגע בי בעניינים החברתיים והבית ספריים, בפרוייקט מחויבות אישית יש לי רק 20-25 שעות וזה לרוב בגלל פעמים שלא יכולתי לבוא בגלל שהרגשתי כל כך רע ובגלל שכל שנייה הייתי צריך לשירותים ואפילו אחרי עדיין היה לי. ובעניינים החברתיים אני אומנם עדיין נפגש עם חברים כי אני מנסה כמה שיותר לחיות נורמלי אבל זה עדיין פוגע בי לגמרי במיוחד עכשיו כשבעוד שבוע חברים שלי מתכננים ללכת למשהו שנקרא escape room ואני אמרתי שאבוא אבל עכשיו אני אפילו לא בטוח אם באמת אוכל, כי זה גם רחוק מהבית שלי ( מה שאומר שכנראה לא יהיה שירותים לפחות לא במקום עצמו ואני לא יכול להחזיק שעה שלמה בלי שום שירותים, לצערי אני לא צוחק) ואני מפחד שאולי תקרה לי פדיחה בגלל המחלה הנוראית הזאתי.
כרגע למזלי אין בית ספר, אבל אני כבר שמעתי על אנשים ששנים נמצאים עם המחלה הזאתי באותו המצב ואני פשוט לא יכול לדמיין את עצמי עולה ליא' ועדיין עם המחלה הזאתי, אני כבר מתבייש בעצמי שהגעתי למצב הזה ואני כבר מקנא באני לפני שנה שהיה בריא לחלוטין והייתי עושה הכול כדי להחזיר את הגלגל לאחור, אני כבר לא יכול להמשיך לסבול ככה בזמן שאני רואה אנשים אחרים בני גילי שמחים ונהנים ואני בדיכאון בגלל מה שעובר עלי, המחלה הזאתי פשוט הרסה לי את החיים, לפחות אם היה לי צליאק הייתי יודע כבר מה עושה לי רע והייתי נמנע מזה, עם הדבר הזה לא משנה מה אני אעשה אפילו ספורט ואני עדיין ארגיש רע, אני כבר לא יכול להמשיך ככה במצב הזה יותר, במיוחד כשהמשפחה שלי ( אימא) לא תומכת בי, החברים שלי לא יודעים כל כך מה עובר עלי ( ואל תגידו לי לומר להם, זה משפיל מה שאני חווה) והסבל שלי מהמחלה הזאתי גדל מיום ליום, וזה עוד עכשיו בתקופה שבה אני צריך ליהנות לפני סבל של לימודים.

זו הייתה פריקה שלי, ומין בקשת עזרה למי שמכיר את המחלה הזאתי ויודע אולי איך לפחות להקטין את הנזק שהיא עושה לי, כי כרגע אני לא מוצא תשובה ואני מרגיש חסר אונים.