כל פעם אומרת לעצמי להעביר ובידיוק אחרי זה פוגעים בי שוב

היי רציתי לספר על התמודדות אישית שלי שבעצם היא לא כזאת התמודדות כי אני לא מצליחה להתמודד עם כלום.
לפני כמה ימים אני ואבא שלי עברנו לחברה שלו לבית לחודשיים כי הבית שלנו עובר שיפוצים
העברה הייתה בהסכמה מלאה,כמובן שהוא לא עשה את זה מבלי להתייעץ איתי ובאמת להיות בטוח שזה בסדר מיצידי לעבור אלייה. דרך אגב ההצעה לעבור אלייה הייתה מהצד שלה ואפילו רצתה שנעבור לגור אצלה אבל זה סיפור אחר כי אנחנו מערים שונות.
יש לה שתי ילדים אחת בת 4 ואחד בן שנתיים לא כל כך מפריע לי אני אוהבת אותם מאוד וגם את חברה של אבא שלי
סידרו לי עבודה טובה כאן והעבודה ממש אחלה עם שעות נוחות
.
אבל פשוט לא טוב לי כאן..אין לי כאן חופשיות לעשות מה שאני רוצה..סידרו לי חדר לבד אבל בעצם אין פה מה שיש לי בחדר שלי
החופשיות שלי מאוד מוגבלות בגלל שמדובר כאן בילדים קטנים שנכנסים למיטה ב8 בערב,חשוב לי לציין שאני הפנמתי את כל המכלול של ילדים קטנים ובית לא שלי
אבל לא חשבתי שזה ככה בקיצוניות ובכלל לא החשבתי שאני יפגע מאוד וארגיש איך שאני מרגישה עכשיו..

מאוד התחברתי לחברה של אבא שלי אבל פשוט לאחרונה מצבים שקורים לי איתה גורמים לי לאבד את החביבות שלי עלייה וזה גורם לי לעצב אם זה בדברים שהיא אומרת לי למשל
היא אמרה לי שיש לה חבר שהבת שלו בגילי והיא רוצה לסדר שניהיה חברות והוסיפה שנסתדר כי היא דיכאונית כמוני
זה מאוד פגע בי כי עברתי קצת דברים לא נעימים אם זה גירושים ולפני פחות מחודש פרידה שמאוד הכבידה עלי עד היום.. ועוד כל מיני דברים שמלווים אותי מילדות שלא עושים אותי הילדה הכי מאושרת בעולם אבל אני תמיד מוצאת את המקום להגיד שככה זה ולהמשיך הלאה
ובנוסף היא עובדת בספא וגם מהבית יש לה חדר טיפולים אז יצא שאבא שלי חשב שאני מסיימת עבודה ב2 ואמר לתמר שהיא יכולה להביא טיפול הביתה
אני בפירוש אמרתי לא שאני מסיימת ב1 גג 1 ורבע אבל בכל זאת כנראה שהתבלבל והגעתי אחרי עבודה מותשת עם החום הכבד שהיה בחוץ והיא פשוט אמרה לי לחכות בחוץ רבע שעה כי אסור לה להכניס אנשים והתעצבנתי עלייה כל כך כי יכולתי להיות פשוט בחדר ולא לעשות מיצידי כלום לשבת כמו פסל רק שתכניס אותי כי הרגשתי חסרת אונים ככה ומאוש התעצבנתי ואנרתי את זה לאבא שלי והוא מבחינתו זה לא נורא וזה גם גרם לי להיות קרירה אלייה.
וקרו בתקופה שלי כאן דברים לא נעימים איתה שממש נפגעתי ממנה וגרמו לי להחמיץ פנים ליידה כי אני לא יודעת להסתיר שאני כועסת או עצובה ישר רואים על הפנים שלי אז אולי בגלל זה היא דיברה אלי ככה.אבא שלי שם לב כי הוא מכיר אותי מצויין ואמר לי שאם אני אומרת לו שלא טוב לי הוא לא חודב פעמיים והוא קם והולך ואם צריך הוא גם יפרד ממנה אבל לפעצים אני מנסה להסביר לו דברים והוא לא מצליח להבין..יש לו קטע להגיד משהו אחד וכשזה קורה הוא פתאום משנה את הדעה שלו וקשה לי ככה לתקשר איתו במצב הזה,
אני יודעת שפשוט צריך לקום וללכת אם לא טוב אבל אני רואה שלאבא שלי טוב והוא אוהב אותו מאוד והוא נהנה לחזור הביתה כשיש לו ילדים קטנים בין הרגליים כנראה מתגעגע לזה וגם היא מאושרת מאוד שהוא נימצא ליידה היא מאוד אוהבת אותו וקשה לי להגיד לו שלא טוב לי כי אני יודעת שאם אני אחזור לבית שלי הרגשות האלה יעברו כי אני לא אחת ששומרת טינה אז אני אומרת לעצמי בסדר לא נורא נעבור את זה אבל בכל יום שעובר זה כןאב לי יותר ואני נכנסת ממש לדיכאון בגלל המצב הזה ומאוד קשה לי לחייך ולשחק עם הילדים שלה ולתת צומת לב להכל פשוט בא לי לחזור מהעבודה ולהישאר במיטה כל היום ככה במשך חודשים ושאף אחד לא יפריע לי