השבוע חגגתי יום הולדת 30. נשוי די באושר, אבא לשלושה בנים.
על כל אחד שחתכתי לו בברית - נשבר לי הלב.
זה לא הגיוני. לא יכול להיות שאנחנו משחיתים במכוון את איבר המין של הילדים וגורמים להם כאב בגלל איזו אמונה מטופשת.
ניקח צעד אחד אחורה -
התחתנתי בגיל 20. החברה השניה שלי.
דתי לייט שרוצה לצאת בשאלה, אבל מפחד מההורים השמרנים שלו.
היא - דתיה לייט, שטוב לה בחלקה וידעה לקבל אותי.
עם ההריונות והשנים רציתי לצאת בשאלה. הרגשתי כבר מספיק בשל מול ההורים שלי - אבל אשתי ביקשה ממני שלא. מבחינתה שאעשה הכל - כל עוד אני עם כיפה ולא יוצא בפומבי.
הילדים התחילו לדבר על אלוהים - ואני לא מאמין בכלום.
הכיפה מתחילה לשרוף לי על הראש ביומיום.
ואין לי עם מי לחלוק - זה טאבו אצלנו בבית.
נכון שאני בתחום האפור ולא חרדי. עושה מה שאני רוצה כביכול (כל החברים יודעים שאני אתאיסט), אבל עדיין עם המון הגבלות והמון הצגות. כבול לבית בשבתות. לוקח קופסאות שימורים כשטסים לחו"ל. הולך עם כיפה ומצטייר בתור ה"דתי".
נמאס לי. אני מרגיש כמו טרנסג'נדר שמרשים להתלבש כאישה רק ב-ד' אמותיו ולא לצעוק את זה לעולם. אבל אני
ח-י-ל-ו-נ-י. אני לא רוצה את הדת בחיי.
אני יוצא מדעתי. לא סולח לעצמי על שלא אזרתי אומץ לצאת בשאלה בגיל 20.
מצטער שאף אחד לא אמר לי אז שיש לי עוד חיים שלמים לחיות.
כל כך קשה לי, ואין לא יודע מאיפה להתחיל.
אני אוהב את אשתי ואת הילדים, ולא רוצה לזעזע את עולמם.
מצד שני, המתח והדיסוננס הולכים וגוברים ואני נקרע.
אני רק בן 30, ולא יודע איך להמשיך מכאן. אני לא רוצה להיות דתי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025