אני אוהב אותה, והיא מתרחקת ממני בגלל שאני לא בבית

היי הסיפור שלי ארוך ומוזר, אני אבוד מכול כיוון כבר, כבר אומר תודה למי שקורא ומגיב.

לפני כמה חודשים הכרתי מישהי מחדש, לפני כמה שנים יצאנו פעם אחת ואני לא בדיוק זוכר מה היה שם אבל ניתקנו קשר. חזרנו לקשר בגלל ששלחתי לה הודעה בפייסבוק, חזרתי ממסיבה עדין בראש, חיפשתי עם מי לדבר והיא הייתה מחוברת דיברנו קצת על כול מיני דברים מלפני כמה שנים ואז אמרתי לה שפעם הייתי דלוק עליה. המשכנו לדבר אחרי זה על ענייני צבא. אחרי כמה דיבורים שאלתי אותה אם בא לה לעשות משהו ויצאנו והיה סבבה כשהורדתי אותה בבית היא שאלה מתי אני חוזר(יום אחרי זה נסעתי לבסיס) עניתי לה שעוד 17 יום (בכול זאת,לוחם).
אני אקפוץ קדימה לאחרי ש"עברנו" משבר אחד של "לא בא לי לדבר עם אף אחד" ויצאנו עוד פעם אחת. אחרי שיצאנו בפעם השניה היא אמרה לי שהיא חלמה עליי, ראתה אותי בקניון וכשהיא באה להגיד שלום אז השעון צלצל. באותו השבוע יצאתי להפנייה ואמרתי לה שאני רוצה לראות אותה, נסעתי אליה לבסיס ומשם יצאנו לכיוון הקניון, ישבנו שם לאכול והיא נראת קצת נסערת, עברנו למקום יותר שקט בקניון בשביל לדבר והיא סיפרה לי על הפעמים שפגעו בה, שאקסים שלה (של שנתיים ו3 שנים) התחילו לחשוב עם הזין וניסו לאנוס אותה, שכול בן אדם מתחיל איתה בשביל 2 אינטרסים, לזיין אותה או שתעזור לו בצבא, שאלתי אותה מה האינטרס שלי איתה, והיא ענתה " לא יודעת זה מוזר" אמרתי לה שבצבא היא לא יכולה לעזור לי כי זה עולמות שונים הסברתי לה שהיינו יותר קטנים הייתי דלוק עליה אבל אני לא זוכר מה היה שם ואיפה טעיתי שנתתי לה ללכת ושאני לא מתכוון לעשות את הטעות הזאת שוב.
בגלל שהייתי חייב לחזור לבסיס לחזור שבת ירדנו לתחנת אוטובוס וחיכינו, בזמן שחיכינו הסברתי לה מה אני מרגיש באותו הרגע , אמרתי " עכשיו שהייתי איתך אני מגיע לבסיס עם כוחות מחודשים, אין לי בעיה לטחון סיורים מעכשיו עד ראשון ואז שאני אתחיל להיות שבוז שוב אני אזכור שבחמישי אני חוזר ואני רואה אותך שוב וזה יחיזיק אותי." לפני שעליתי לאוטובוס התחבקנו, זה היה חיבוק חזק כזה, שאף אחד לא רצה לשחרר אותו.
במהלך השבוע עד שיצאתי הבייתה, למדנו להכיר אחד את השניה יותר, היא סיפרה לי שבגיל 4 אנסו אותה ושהיא הבינה את זה רק בגיל 8. היא שלחה לי צילום מסך של שיחה עם חברה שלה ששאלה אותה עם היא באה ליציאה ביום חמישי והיא אמרה לי שלא כי " חבר שלי חוזר אחרי שבועיים".
תכננתי יציאה סטנדאפ , בר ולטייל טיפה אבל לצבא היו תוכניות אחרות והקפיצו אותי בחזרה. שסיפרתי לה את זה היא חשבה שאני עובד אליה והתאכזבה מזה הרבה.
הגיע יום שישי, הגעתי לבית , קבענו שעה שאני אבוא לאסוף אותה, הלכנו לאיזה מסעדה לייט בתל אביב,כול השיחה הייתה " נו תגיד אתה" "תגידי את", היא רצתה ללכת וכיוונה אותי לטיילת ומשם לאיזה רחוב שקט.
ישבנו באותו ואז היא הסתכלה אליי ואמרה לי "נו , אני מחכה" אמרתי לה בהכי ישיר, "אני רוצה שניהיה ביחד, אני לא רוצה לטעות אבל אני גם לא רוצה לפגוע בך, אני חוזר פעם בחודש וגם זה נקלח לי מידי פעם." והיא ענתה לי " אתה יודע מה אני רוצה להגיד לך? אני אוהבת אותך" . אמרתי לה שגם אני ומה שהיה חסר פעם קודמת זה לנשק אותה אבל אין לי אומץ, אחרי שהסתכלנו אחד על השניה שעה היא אמרה לי שהיא צמאה עניתי לה שגם אני וכשהיא שאלה מה בא לי לשתות עניתי "אלכוהול" ונסעתי לבר קרוב.
ישבנו בבר, שתינו ממש קצת, הלכנו בחזרה לאוטו, ואז התשקנו. כשהורדתי אותה בבית הבאתי לה חולצה של המחלקה שלי.
שנגמר הסופ"ש היא חזרה לבסיס וקיבלה ריתוק, הצלחתי להגיע לבסיס שלה אבל היא הייתה במקום אחר ולא נפגשנו בסוף, ואז היא אמרה לי " זה ממש קשה לי המחשבה שזה יהיה ככה, שגם בזמן הקצר שיש לנו להיות לוקחים לנו אותו, זה שובר אותי"
הייתי ברגילה ולא נפגשנו וכמעט ולא דיברנו, ביום האחרון לרגילה אמרתי לה שאני דורש לראות אותה ואם לא אני לא חוזר לבסיס, נפגשנו ודיברנו והיא הביאה לי טבעת שלה שיהיה לי משהו ממנה איתי.
חזרתי לשבוע שטח , המון תרגילים עם משקלים כבדים, בדקות הקצרות שהיו לי מנוחה דיברתי איתה ובאחת ההפסקות היא אמרה לי מה עשו לה בבסיס באותו יום ומה שקרה שם היה פשוט שנאה של המפקד שלה כלפיה וביקשתי ממנה שתדבר איתו על זה ושישחרר ממנה, היא אמרה שהיא עברה ככה כבר שנה ושעוד שנה עבור גם ככה, אמרתי לה שאם היא תיכנס לדיכאון ואני לא יהיה כי אני אלך והיא תשקע בזה לבד, היא הבינה שאם היא תכנס לדיכאון אני אעזוב אותה ואני התכוונתי שאני אחזור לבסיס.
באותו סוף שבוע, היא אמרה לי שהיא לא רוצה לראות אותי, לחצתי אליה ובסוף נפגשנו , זה היה מין ריב כזה שבסופו יצאתי בהרגשה של " הכול בסדר בנינו".
בתחילת השבוע היא סיננה אותי, ואחרי כמה ימים היא שלחה לי "זה לא מתאים לי, במיוחד לא עכשיו, מצטערת לא התכוונתי לפגוע".
עברו כמה ימים והצלחתי לצאת באמצע השבוע לסידורים, נסעתי אליה לבסיס בשביל הסיכוי לסדר את העניינים איתה או לפחות להחזיר לה את הטבעת. לא ראיתי אותה כי היא לא הייתה בבסיס ושדיברנו היא אמרה לי שהיא תקח את הטבעת עוד חצי שנה.
פה הפסקנו לדבר לתקופה ארוכה, בולנטיין שלחתי לה פרחים וחזרנו לדבר ואז שוב היא החליטה להפסיק לענות לי, עד שהצלחתי להוציא ממנה תגובה היא אמרה לי שזה "תקופה קשה ומוזרה בחיים שלה ושהיא רוצה להיות בה לבד"
הפסקנו לדבר לתקופה ארוכה, ביום הולדת שלה שלחתי לה פרחים, בלי שם, בלי ברכה, היא שלחה לי " תודה על הפרחים אני מעריכה את זה מאוד,רק חסרה לי הברכה".
כתבתי בטוויטר שעוד מעט אני תופס קו בעזה, ויום למחרת היא שלחה לי "עזה?" ואז מתי ושאני אשמור על עצמי כי יש כאלה שרוצים שאני אחזור בשלום לבית ופה נגמרה השיחה.
יומיים לפני המימונה שלחתי לה שאני חייב לדבר עם מישהו , הייתי חייב לפרוק למישהו על דברים שקרו בזמן האחרון והיא היחידה שאני סומך עליה, מפה לשם היא הזמינה אותי לעשות את המימונה עם המשפחה שלה.
הגעתי אליה לבית, הכרתי את ההורים, האחים וישבנו בחדר שלה לדבר.
היא הסבירה לי שהיא הפסיקה לדבר איתי כי היא הרגישה שהיא מתאהבת בי יותר וזה קשה לה שאני חוזר פעם בחודש הבייתה והיא מחכה שאני אשתחרר(לא הרבה זמן)ישבנו אצלה בחדר, התשקנו התחבקנו ביקשתי ממנה שאם לא בא לה לדבר איתי שפשוט תגיד לי.
לא עבר יומיים ושוב הפסקנו לדבר.
כרגע אני עושה 17/4 ונדפק לי השכל מכול הכיוונים, אם זה מהצבא , או מהבית או ממנה.
אני אוהב אותה, והיא מתרחקת ממני בגלל שאני לא בבית, אני משתחרר עוד 4 חודש ואני מפחד ממה שיקרה, לנסות לשכוח ממנה זה קשה, אני חיי במסגרת קבועה עושים את אותו הדבר כול יום 24/7 זה מין רוטינה שלא נגמרת.

מה אני אמור לעשות לגביה? עצות ודעות יתקבלו בברכה
תודה