המשפחה מטיפה לי בגלל סגנון מוזיקה שונה, מה לעשות?

שלום לכולם!
אני בת 19, עדיין ילדה אפשר להגיד. והשאלה שלי קשורה לבעיה עם ההורים שלי והמשפחה המורחבת.
ההורים שלי לא פרימיטיבים, אבל הם מושפעים מאוד מהאח של אמי.
המשפחה מאוד פרימיטיבית בצד הזה, לילדים אין זכות דיבור, אין זכות להביע דעה כאשר האב או האם מדברים, הם בני 20 + והם פשוט צייתנים, אבל מדי.
אח של אמא שלי, הוא מהאנשים שחושבים את עצמם מדי, חכם יותר, מבין יותר, אינטליגנטי יותר, אבל בסופו של דבר, הוא לא שום דבר מהדברים האלה.
אני מאוד אוהבת אותו, אבל כל המשפחה מתלוננת על התנהגותו, הוא יותר מדי דיקטטור במשפחה, הוא יודע לאהוב, אבל מעט.
בכל מקרה, אני אגיע לעניין, תמיד הייתי ידועה במשפחה בתור הילדה ה"חצופה", כי תמיד עמדתי על שלי, תמיד עניתי לאנשים שהדעה שלהם הייתה נוראית או לא מתקבלת על הדעת. מגיל מאוד צעיר, מצד אחד צריך לכבד את המבוגרים ממך אבל מצד שני פרימיטיביות לא אצלי בבית.
ביום שישי הזה, ארחנו את המשפחה, בכיף, באהבה ובשמחה, חגגנו יום הולדת לאבי ולדודתי ביחד! הבעיה התחילה כאשר שמתי מוזיקה שלא לטעם המשפחה "הפרימיטיבית" נקרא להם ככה. אני לא שומעת מזרחית, אין לי שום דבר נגד הסגנון הזה אבל זה לא לטעמי פשוט ובגלל זה המשפחה יורדת עליי "הטעם שלך נוראי" "איזו מיושנת" "הטעם המגעיל שלך", סגנון המוזיקה שלי הוא אלביס פרסלי, פרנק סינטרה והרבה אמנים מהיום כגון בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה וכו'. אני מאוד פתוחה לסגנונות, אבל לא לסגנון המזרחי, זו לא פעם ראשונה שהם מעירים לי על זה, אבל הצורה שהם מדברים אליי לא מקובלת! "תנמיכי את החרא הזה" "או שאת מנמיכה או שאת מחליפה שיר".
אני מארחת אתכם ואתם מחליטים לי מה לשמוע? אין לי בעיה לערבב שירים אבל לצעוק עליי בפרהסיה ולהטיף לי בגלל סגנון מוזיקה?
בכל מקרה, אני עניתי לבת דודתי שגדולה ממני ב-15 שנה. ופשוט צעקתי עליה, מה שלא מקובל אצלנו במשפחה, כי צריך לכבד את הגדולים ממך ומאותו ערב ההורים של בת דודתי (אח של אמי), פשוט עושים פרצופים לאבי ולאמי, בגלל איך שעניתי לה וההורים שלי צועקים עליי והגיעו לקווים שאפילו ילדה כמוני לא יכולה לעמוד בהם, פשוט אמרו לי שאין לי זכות דיבור, אני רק צריכה לציית להנחיות של ההורים, שאני עוד ילדה. שאין לי זכות להביע דעה, שאני צריכה לעשות רק מה שהאורחים רוצים. אבל כשאני באה אליהם אין התחשבות מצידם ולהם מותר לדבר איך שהם רוצים.
אבא שלי הגיע לרמות נוראיות כאשר אמר לי שיש לי דפקה בשכל. למרות שאני ידועה במשפחה בתור ילדה חכמה ואינטליגנטית אבל משום מה, בקטעים האלו, של כבוד למשפחה אני עם דפקה. אני כבר לא יודעת מה לעשות, מה להגיד? ההורים שלי לא בעדי? מה נשאר? למי נשאר לדבר? למה הם לא מבינים. יורדים עליי ואני אשתוק?
השאלה שלי היא לאחר החפירה הזו ואני מתנצלת על כך היא,
האם הם צודקים? האם אני טועה? או שמא הפוך? מה נותר לי להסביר להורים או באיזו צורה? אני אובדת עצות. המשפחה מטיפה לי, בגלל סגנון מוזיקה שונה. מה לעשות?
תודה רבה לעוזרים!