מה זה חברות בעצם?

היי,
אני בת 17 ויש (הייתה) לי חברה הכי טובה מהגן, שזה כבר 11 שנים.
היינו כל החיים ביחד, גרנו אחת מול השנייה היינו אחת אצל השנייה כל יום, כל החיים. תמיד היה לנו קשר טוב, הומור זהה, אשכרה תיכננו לחיות ביחד אחרי צבא וכל מני שטויות כאלה. היא הייתה לי יותר מאחות.
בשנה האחרונה התחלנו לריב, להסתכסך כזה, בהתחלה דברים קטנים כמו חברויות שונות, מעגלים חברתיים שונים וכו
ואז זה נהפך קצת לרציני כי היו גם גישות שונות, האופי משתנה כשמכירים אנשים חדשים וכאלה.. בקיצור היינו ביחד עד שהיא הכירה 2 חברות והן נהיו סוג של שלישייה ואני הכרתי חברה אחרת ונהיינו בסטיות, והיא ואני דיברנו הרבה פחות. (לא היינו נפגשות כל יום כמו פעם, תמיד היו עיסוקים אחרים)
בקיצור יום אחד לפני 3 חודשים בערך היא כתבה לי מגילה ענקית על כמה שהשתנתי, שאני לא אותו בן אדם שאני ''פוגעת בה'' תמיד ומזלזלת וכאלה, וזה הכי לא נכון כי היא פשוט לא בילתה איתי בזמן האחרון כי התרחקנו.
אז ניתקתי איתה קשר לתקופה הזו, עד שלפני כמה ימים יצא לנו לדבר, ממש לדבר והגענו להחלטה שנשלים וננסה לחדש קשר. כשהלכתי הביתה מהשיחה הזאת אשכרה בכיתי מאושר שהיא ואני השלמנו.
אז בתור חברה בנאלית כתבתי לה אתמול אם בא לה לבוא אליי בבוקר למחרת, והיא כתבה שהיא לא רוצה לחזור להיות חברות. זה שבר אותי. למה את אומרת שאת רוצה לנסות, נחזור לקשר משהו.. ואז את ככה מתהפכת? למה לשחק ככה ברגשות של אחרים? בחיים שלי לא היה לי בן אדם שחשוב לי כמו שהיא חשובה וגם לא יהיה.. ואני לא מצדיקה את עצמי כי אולי באמת השתנתי קצת, וכן התייחסתי אליה שונה אבל היא לא אמרה לי כלום, הייתי אמורה לנחש לבד? אני יודעת שהיא לא בן אדם שמדבר הרבה, היא ביישנית כזו ומופנמת. אבל זה לא אמור היה לעצור בעדה לספר לי, היא הייתה מספרת לי הכל פעם, ואני לה. ואז הבנתי, שרק שמאבדים מתחילים להעריך..
אבל נמאס לי לרדוף אחרייה. התנצלתי וכל התנצלות הייתה מהלב, אך זה לא עזר, כי היא כתבה שהיא לא חושבת שנחזור לקשר. אם לא היה אכפת לי, הייתי משחררת ממזמן. אם היה מדובר במישהו אחר, כבר מזמן הייתי מתקדמת אבל בגלל שזו היא.. קשה לי לשחרר.
אני לא יודעת מה לעשות כבר, לא נשארו לי חברות. ניסיתי הכל. ואני עדיין לא מוכנה לוותר עליה..
מה לעשות?..