שלום לכולם,
ואני ואשתי נשואים טריים, ממש כמה חודשים בודדים, ואנחנו מכירים עוד מעט 3 שנים. בגדול הקשר שלנו די יציב, כמובן למעט מריבות פה ושם, אבל בגדול שנינו די שמחים בקשר שלנו. חזרנו מירח דבש של כמעט חודש בתאילנד והאהבה שם פרחה.
לאורך הקשרעוד מהחודשים הראשונים, תמיד אשתי (אז חברתי) ציינה בפני עד כמה אני 'חופר' בשאלות מציקות ולא קשורות. כמו לדוגמא אם היא אומרת משהו, אז אני חייב להעמיד את הקביעה שלה בשאלה, ולנהל על זה דו שיח (ככה מבחינתי לפחות).
זה האופי שלי, לא רק איתה, אלא עם כולם. אני אולי נשמע בחור פוץ שאוהב להתווכח, וזה לא תמיד נכון, אני אוהב פשוט שיחה ערה כאשר כל צד עומד על שלו ומסביר את טענותיו. זה לא תמיד ככה, אבל שאני שומע שמישהו קובע בצורה לא משתמעת לשני פנים איזו קביעה מסויימת - אני חייב לתקוף את הקביעה הזאת ולתת לו להגן על קביעתו. ככה אני.
אני לא עושה זאת מרוע, אלא מתוך רצון לשיחה.
בכל אופן, מסתבר כי הדבר הזה משגע את אשתי למוות. היא טוענת שכבר אין לה כוח לספר לי שום דבר שעובר עליה, מפחד שאני לא אחפור לה בנושא. היא אומרת שלפעמים היא חוזרת מהעבודה עייפה, והדבר האחרון שהיא צריכה זה משהו שיציף אותה בשאלות.
הכי כואב שהיא אומרת שלפעמים היא מעדיפה לצפות בטלוויזיה בשקט מאשר לדבר איתי. שזה מאוד פוגע. תמיד חשבתי שאני איש של שיחה, ואני יודע גם להיות אוזן קשבת שצריך, אבל ככה אני - ביקורתי, אחד שלא אוהב קביעות של אנשים אחרים.
לטענתה, היא לא יכולה להמשיך עם זה עוד הרבה זמן וזה מאוד מקשה על התקשורת ביננו.
מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות