קצת רקע:
התיכון תא'מת לא כזה משנה אממ בתחילת הצבא הייתי לבד סך הכול רק בהתחלה היו קצת שטיות פה ושם והיה לי גם אז פחד גישה אחרי כמעט שנה בצבא נהייתה לי חברה וזהו אין יותר פחד גישה כי לא צריך לגשת וככה איתה העברתי פחות או יותר חצי מהשירות והכול טוב ויפה אבל מה לעשות לא הסתדר ונפרדנו(זאת לא הבעיה אין מה להתייחס לזה ממש). אחרי הפרידה עלתה בי המחשבה ''פאק עכשיו אני צריך להיות כמו ילד בן 18 ולחזור לשטיות האלה שלהתחיל עם בנות'' בהתחלה אפשר להגיד שקיבלתי ''בוסט'' מהפרידה דווקא כן להיפתח ולדבר עם בנות אבל עם הזמן במקום לעלות זה רק צנח וצנח. עברו כבר 4 חודש ואם כמה שזה מבאס אני לא מתבכיין על זה שלא מצאתי שום דבר עם בנות שקשור במגע. אני מתבאס וממש כועס על עצמי שאני מהסס ופוחד לגשת, אני מוצא את עצמי דיי הרבה במועדון פאב או לא משנה ממש איפה מתבייט על איזה בחורה (כמו הרבה מאוד בנים) ופשוט מת לגשת ולא עושה את זה עכשיו אם פעם ב... הייתי מפחד זה גם היה בסדר. זה ממש נשמע כמו משו שיגרתי אבל אני חייב לשחרר את זה, זה עושה לי ממש רע ואני לא מצליח להתגבר על זה , זה כאילו לא משנה מה אני באמ תיגיד לעצמי ''לך תכשל מזה משנה'' או ''גם ככה לא יקרה כלום'' . הקטע האירוני שבלדחוף את חברים שלי כן לגשת אני נורא טוב, בקיצור אני צריך עצות יותר לכיוון המעשי כמו: איך לעלות תביטחון, אולי גם יעזור לדעת איך לגשת נכון אנא עראף.
תודה לכול מי שהקדיש מזמנו ומקווה שכתבתי את זה בתחום הנכון (=
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025