לא מוצא עיניין, חסר מוטיבציה כללית כבר תקופה ארוכה מידי

שלום,
אני חייל בן 20, רווק - שנה שנייה בצבא. אני בן אדם חברותי שנון וציני(ולאחרונה גם במובן השלילי יותר של המושג). בעברי התעניינתי בהמון דברים בחיים אבל היום זה אחרת.
יש לי בעיה שמאוד מאוד מפריעה לי: חוסר מוטיבציה - הרבה פעמים אנשים, בעיקר בתיכון ובצבא - לעתים גם במשפחה - רואים זאת ש"לא אכפת לי מכלום" או "חוסר אחריות". אני מרגיש שאני סוחב את הבעיה הזאת כ - 4 שנים עוד מהתיכון.
כבר בתיכון לא מצאתי את האנשים הנכונים להתחבר איתם, ובערבים הייתי מעביר את הזמן לבד מול המחשב או הטלוויזיה או בסיבוב לכלב, לפעמים גם מצייר - זוהי הייתה השגרה שלי.
חשבתי לעצמי ש"בצבא זה יעבור" בגלל שמרגע הגיוס אנשים משתנים, אכן השתניתי , הכרתי והתחברתי לאנשים מאוד שונים ממה שהייתי רגיל להכיר, אבל השנה הראשונה שלי בצבא הייתה סיוט בבסיס סגור - כך שלראשונה מזה כמה שנים כן הגיעה לי מוטיבציה(שנבעה מדיכאון באותה תקופה) לצאת מהבסיס הסגור.
לאחר הרבה צרות יצאתי והגעתי לבסיס פתוח, הכרתי אנשים חדשים וטובים, הדיכאון פחת והחיוך נהיה יותר שגרתי בפנים שלי - אני צוחק הרבה ונהנה יחסית בבסיס.
הבעיה היא,
שגם עכשיו כשאני משרת בבסיס פתוח אני מוצא את עצמי יושב בשעות הערב לבד[אם לא נופל לישון] ולא עושה שום דבר, לא בערבים, לא בסופ"שים. לאט לאט גם הבית נהיה לי מחניק יותר באווירה.
אני מרגיש שכל "סבב" שאני עושה בחיים פשוט מחזיר אותי לנקודת ההתחלה ואני מוצא את עצמי בכל פעם לבד ומצוברח וחסר עיניין בעולם.
חברים אומרים לי "אתה נראה טוב, אתה גבוה רזה - למה אין לך חברה?", אפילו במשפחה(שלא נוהגים לשאול בד"כ) שאלו אותי שאלה דומה.
אבל החוסר מוטיבציה הזה מתבטא בכל עיניין בחיים - איך להעביר את שעות הערב, מה לעשות אחרי הצבא, איזה חלומות, לימודים, עבודות ומטרות להשיג בחיים - וכן, גם איך אני מכיר מישהי ש"תטבל" את השגרה המאוד לא מגוונת שלי. יוצא לי לא מעט לחשוב על זה וזה מפריע לי!
אז אולי זה נכון שלא אכפת לי - אבל זה מאוד מפריע לי שאני לא מרגיש יחס וקרבה לשום דבר כמעט, ודברים שעניינו אותי בעבר כמו ציור ונגינה(לדוגמא) כבר לא מדברים אליי היום ואני לא מצליח לעסוק או להתעניין בהם כמו שמאוד אהבתי פעם. כישרון אחר שכן טיפחתי מאז הגיוס זה כתיבה, אבל הכתיבה לא באמת פותרת לי את הבעיה, אלא רק מקילה זמנית עליה.
אני מרגיש שההשקפה שלי והגישה שלי לחיים נהייתה הרבה יותר קודרת מבעבר ואני לא מצליח לשחרר את זה. איך אני משנה את הגישה שלי או לפחות חוזר לגלות עיניין בחיים?