למה גברים לא אוהבים אותי? אין לי זוגיות 21 שנה

אני לא רוצה להישמע בחורה ממורמרת והאמת שאני לא. אבל כן קצת כואב לי.
זה אולי ישמע קצת מוזר, אבל כן אני בת 21 ומעולם לא היה לי חבר! וזה עוד טוב
בתנאי שגברים היו מתחילים איתי אך במקרה שלי אני 21 שנים חיה ואף פעם גבר
לא התחיל איתי! למעט פעם אחת. שגבר בן 45 גרוש + ילד שעבד בעבודה איתי
ניסה להתחיל איתי אבל מהר מאוד חיפפתי כי מה לי ולגבר בן 45 גרוש + ילד.
אם כל הכבוד אני לא פרסם ניחומים ובטח שאין לנו שפה משותפת, זה בכלל לא אותו ראש. אבל זה לא הבעיה שלי וזה לא הכאב. הקושי האמיתי הוא ש21 שנים ומעולם גבר לא התחיל איתי. אין לי מושג מה זה להיות בזוגיות. אין לי מושג מה זה להתאהב. לאהוב.
להרגיש נאהבת. להרגיש פרפרים. להרגיש נסיכה כי הגבר שלך מפנק אותך. לפנק גבר.
להרגיש מבוקשת. לרוב כשזה נורמאלי.. בחורות בגילי כבר חוו לפחות זוגיות אחת ובד"כ בגילי כבר נמצאים בקשר רציני ( לרוב ) שמתישהווו עוד שנתיים שלוש ארבע יוביל לחתונה. ועוד יותר עצוב זה שיש בנות צעירות ממני בהרבה ( 14.. 15.. 16 ) שכבר חוו זוגיות.
בהתחלה הדחקתי את הכאב הזה. עד לא מזמן כל פעם שהייתה לי צביטה בלב סיפרתי לעצמי סיפורי סבתא בסגנון " מה אני צריכה חבר עכשיו.. אני בונה את עצמי "
" בסדר נחכה עד גיל 24 ונחפש מישהו " ... וכו העיקר לא להרגיש את הכאב והעיקר לא לחוות את הפחד שאולי גברים לא אוהבים אותי. אולי אני לא מושכת אף גבר.
ואולי חס וחלילה אני ישאר רווקה בודדה כל חיי. הפחד שאולי חס וחלילה נגזר עלי משמיים להיות רווקה ובודדה. אני בת 21 גרה לבד אחרי שהשותפה שלי נטשה לדירה עם איזה בחור שהכירה... והמחשבה שאני יבלה את כל חיי מגיל 21 עד גיל 90 לבד בלי גבר בלי ילדים היא כואבת. אם היו מתחילים איתי גברים , גם אם כאלו לא לטעמי עוד איכשהוו הפחד לא היה . אבל ברגע שאף אחד לא מתחיל איתי זה כבר גורם לי לפחד. לאחרונה החשש רק התגבר. כי מסביבי יש חברות שכבר קיבלו הצעות נישואין
( אני מדברת על החברות הקצת יותר גדולות ממני... 24 ... 25. ) ובכותרות תמיד מספרים על זאת שהתחתנה עם זה וכו ואז זה רק מעצים את הפחד אצלי שבאמת אף גבר לא אוהב אותי ואף אחד לא ימשך אלי ואני ישאר חס וחלילה רווקה כל חיי.
ניסיתי לשים בצד את הפחד ולחשוב למה? למה מעולם אף גבר לא התחיל איתי?
אני לא מושלמת! אף אחד לא מושלם!
אבל יפה אני כן - אני לא כוסית בלונדינית אבל אני בחורה רזה עם גוף טוב ( עושה 3 פעמים בשבוע כושר ) יש לי פנים נאות מאוד.
אני כן נמוכה 1.60 ויש לי תלתלים ואולי גברים לא אוהבים בחורה נמוכה? אולי גברים לא אוהבים בחורה עם תלתלים?
חוץ מזה שאני ניראת קטנה לגילי ואנשים לא מאמינים לי שאני בת 21 הם אומרים שאני ניראת בת 14 , 15 ,17 אולי בגלל זה אף אחד לא מתחיל איתי?
אני לא בחורה ביישנית ... בכלל לא!
אני מאוד אוהבת לפנק ולקנות מתנות ולדבר ולתת מעצמי לצד השני ( למרות שעל פניו מעולם לא חוויתי את זה אבל אני יודעת שברגע שיהיה לי גבר לצידי אם בכלל ( לא ניראה לי שזה יקרה ) אני אתן מעצמי המון . כי ככה אני בקשרים אחרים שלי.
אני חושבת שיש מה לדבר איתי וכן יש לי מה להציע.
אבל עדיין אני בטוחה שאני לא מושלמת ויש לי פאקים כמו לכולם. אבל בעצם לכולם יש פאקים אז למה לבנות אחרות שגם להן יש פאקים כמו לכולם . כן יש חבר?
אני לא נואשת מהמצב וזה גם לא גורם לי להרגיש לא טוב. בכל זאת אני בת 21 ולא איזה רווקה בת 27 + שצריכה לדאוג כי בגיל הזה כבר רצוי ונורמאלי ( למעט מקרים בודדים ) שתהיה נשואה פלוס ילד או לפחות נשואה טרייה.
אבל אני חוששת שאם עד היום אף גבר לא ירק לכיוון שלי וזה באמת ככה. אז מה יהיה איתי. אני לא אדם דתי אבל אני מאמינה בגזרות והתחלתי לחשוב לאחרונה שאולי חס וחלילה נגזר עלי משמיים לחיות בבדידות כואבת כל חיי , והאמת המחשבה הזאת כואבת קצת אבל זה החיים ואם זה מה שנגזר עלי חס וחלילה אני אקבל את זה.
אני רואה בנות שלא ניראות הכי טוב ויש להן זוגיות ואני רואה בנות שהן שטחיות ויש להן זוגיות ...
אני סטרייטית כמו שאפשר להבין, והמחשבה להיות עם אישה גורמת לי לחלחלה אבל לאחרונה שקלתי אפשרות בלת ברירה אולי לעבור לצד השני. לפחות עם גברים לא אוהבים אותי ולא רוצים אותי אז אולי במקום להיות לבד וכואב. אני אמצא לי אישה
( לא אישה בקטע אישתי.. אלא אישה בת ) להיות איתה. אז אולי אני אסבול כי בחיים אני לא אתהב באישה.. וזה אפילו יגעיל אותי אבל לפחות תהיה לי משהי שתעניק לי אהבה ותתן לי ואני לה ואני לא ישאר לבד.

כמובן לא עשיתי את זה אבל אם אני יראה שעוד שנה אף אחד חס וחלילה לא מתחיל איתי אני אשקול את זה יותר ברצינות כי זה עדיף על להיות לבד ולחיות עם צביטה .

אשמח לשמוע מכם את דעתכם? עצות? משהו?
תודה?