לא רואה המשך לחיים האלה... אני לא בן אדם מאושר, גם לא הייתי

זאת הולכת להיות פריקה ארוכה , אין לי למי עוד לספר את מה שאני מרגישה כל יום... אתם התקווה האחרונה שלי , והגורם שאני יכולה לפרוק את כל מה שעל ליבי.

אני לא בן אדם מאושר , גם לא הייתי . אתם תגידו שאני עוד צעירה ולא חוויתי את החיים , אך אני באמת לא מרגישה המשך ל״ חיים האלה ״.
לא היה לי אבא , היה אבל אי אפשר לקרוא לו כך , הוא שנא אותי , לא התייחס אל אחותי ( נכה פיגור שכלי ) ניצל את אמא במשך 20 שנה . למזלי משהו טוב כן קרה בחיים האלה , הוא יצא מהבית , עקב אלימות במשפחה , אמא פתחה פה למשטרה , יצא נגדו צו הרחקה . הוא התעלל באמא מכל הבחינות - פיזית , מילולית , כלכלית , חברתית , נפשית ... לא הייתה לי דמות אבהית , הוא לא ידע מה זה להיות אבא , כל מה שהוא עשה זה לשכב בבית ולא לעבוד . דיבר אליי בזלזול וחוצפה ״ מה את מבינה בכלל״
״ את אל תדברי בכלל״
בתקופה האחרונה לפני שיצא מהבית , השנאה שלי כלפיו החלה להופיע . שנאתי אותו ואת מה שהוא עושה לנו , יש לציין כי הוא היה גם אלכוהוליסט מכור . הרס את החיים שלנו . הרס אותי , דבר שילווה אותי במשך כל החיים .
את אמא שלי אני אוהבת , ומעריכה אותה . אבל יש דברים שהיא עושה / עשתה שהרסו אותי כבן אדם . בגללה פיתחתי חשד כלפי העולם , דימוי עצמי שלי נמוך , חרדה חברתית ( אין לי אף מושג מאיפה זה נובע ) .
היא שופטת אותי על בסיס יומי . אתם תגידו שאני אמא והיא מלמדת , אבל זה לא לימוד.
אני מבינה שקשה לה עכשיו , והיא בתהליך גירושין מהדבר הזה , אבל היא בחיים לא ניסתה להבין אותי , או הבינה אותי , היא כל הזמן אומרת כמה שלה קשה , אבל אני לגמרי לבד , לגמרי לבד , אני סובלת על בסיס יומי , היא רק שופטת אותי ואומרת לי דברים שפוגעים בי , דברים שפוגעים בנקודות הכי רגישות שלי , ובגלל זה אני זאת מי שאני כרגע . היא לא פעם אמרה שאני דומה לאבא מבחינת ההתנהגות , דבר שכרגע אני לצערי התחלתי להפנים ולהאמין שזה באמת נכון .
אני תמיד הרגשתי שהיא לא התעניינה בלימודים שלי , היא לא ניגשה ושאלה אותי ״ איך בבית ספר ?״
״ איך היה המבחן ?״
היא תמיד הייתה אומרת שזאת אחריות שלי , והיא סומכת עליי . אבל הייתי רוצה לשמוע קצת אכפתיות מצידה , וזה דבר שלא הרגשתי מהצד שלה אף פעם .

אני יודעת שיש לה עוד בת ( אחותי ) שהיא נכה , אני לא מתלוננת , אני אוהבת אותה , אני האמא השניה שלה , כי אבא לא השתתף בגידולה . אני יודעת דברים עליה שאבא בחיים לא היה יודע - כמה תרופות היא לוקחת , איזה תרופות , באיז שעה מה , יודעת לקלח אותה , להחליף לה בגדים, להכין לה אוכל , יודעת מה היא אוהבת לאכול .
אני עוזרת לאמא המון. אני יד ימינה . אבל זה הגיע למצב שלי אין חיים . אני בדיכאון יומיומי .
אני חרדה מאנשים , אני לא אוהבת את עצמי , אני לא מאמינה בעצמי , אני לא אחראית מספיק , בחיים לא עבדתי , כי עזרתי עם אחותי . אני מתקרבת לגיוס שלי , וחוששת כי לא אשרוד את זה , אחרי כל מה שאני עברתי ועוברת כרגע .
כל החיים קיבלתי סטירות לחי מהיקום . על כל דבר נעניתי בשלילה , בכל תחום בחיים .
ואז אני שואלת את עצמי , למה אני פה ?
למה הייתי צריכה להיוולד ?
באמת שכואב לי , אני מרגישה שמצבי הנפשי מדרדר , אין לי עם מי לדבר , אמא רק אומרת וממשיכה לומר
״ זה עניין שלך , ואת צריכה לסדר את זה בתפיסה שלך , את כבר לא ילדה קטנה ״ , אני בכנות אומרת לעצמי , אני לא מסוגלת יותר , קשה לי , כואב לי , רע לי , ואני לא יודעת מה לעשות .
אני רק הבנתי דבר אחד , אני בעלת חוסר בטחון בכל דבר שאני עושה , בגלל אמא שלי . לצערי זה כך . היא לא מפסיקה לשפוט אותי . זה הגיע למצב שאני מפחדת ממנה , מפחדת מכל מה שהיא תגיד עליי , ואיך היא תסתכל עליי . אני פגועה נפשית , אני לא יודעת מה לעשות הלאה ... בבקשה תעזרו לי .