קשה לי להתמודד עם העובדה שלאקסית יש חבר

היי, זה הסיפור..

אני והאקסית נפרדנו לפני שנה וחצי לאחר זוגיות של שנה. היא הייתה הקשר הרציני הראשון שלי. הבעיה שאחרי הפרידה שמרנו על קשר. היינו מדברים, היינו ישנים ביחד וכו'. ביום הולדת שלי ושלה קנינו מתנות אחד לשני. היו תקופות שהקשר היה יציב יותר ותקופות שהיינו רבים ומדברים פחות. היו ניסיונות לחזור (בעיקר מצידי) עד שבסופו של דבר הבנתי שלא משנה מה שאעשה, לא משנה כמה אלחם, לא משנה כמה אראה לה שאני אוהב אותה ורוצה אותה - הבעיה היא אצלה. אפשר להגיד שוויתרתי.
לכול אורך התקופה הזאת נכנסתי למצב דכאוני עם כול תסמיניו. בסוף יצאתי מהמצב הזה בעזרת עזרה מקצועית, אבל אני מרגיש שעד היום לא לגמרי. כמובן שפעלתי בניגוד מוחלט לדעות החברים, המכרים והמשפחה. אמרו לי משהו והייתי הולך ועושה את ההפך. אמרו לי שיהיה טוב יותר אם ננתק קשר ואני שמרתי עליו. בחיים לא התנתקנו לגמרי.

הזמן עבר, הקשר ממש התרופף. היא טסה לטייל חודש, חזרה לארץ, ושבוע אחכ טסה לעבוד בחו"ל ארבעה חודשים. היא טסה בעיקר כדי לחפש את עצמה. לתקן דברים בעצמה שהיא לא מצליחה לתקן מפה. (בחורה מתוסבכת, לא קל היה איתה). כמעט ולא דיברנו בזמן הזה. הקשר נותק לגמרי כשהייתה בחול. כמעט ארבעה חודשים לא דיברנו בכלל, אפילו לא הודעה. לא היה לי ברירה אלא להמשיך, הפעם סופית, אבל לכול אורך הזמן הרגשתי שאני עדיין אוהב אותה ושהרגש אליה עדיין חזק. תהיתי לעצמי אולי כן נוכל לשבת לדבר שהיא תחזור. אולי כן נוכל לנסות לתקן את הדברים. מה גם שבעבר נתנה לי סימנים שאולי זה כן יקרה. הרגשה שאולי כן נוכל לחזור, אבל כרגע במצבה זה לא יקרה. אולי אחרי שתחזור לארץ הדברים אצלה בראש ישתנו. תתאפס על עצמה. תתייצב מעט. השנה וחצי האחרונות היו מערבולת רגשות גם מבחינה וגם מבחינתי. אולי הפעם הדברים יהיו שונים...

יומיים לפני שחזרה לארץ שלחה לי הודעה שהיא חוזרת ושנשב לדבר. עניתי לה שהייתי מאוד רוצה. שבוע אחכ כשהייתה כבר בארץ שוב שלחה, ניסינו לקבוע ולא הלך, עד שבסוף קבענו לשבת לפני מספר ימים. במהלך כול השיחות האחרונות איתה היחס שלה אליי מאוד השתנה. היא דיברה ממש בקונקרטיות, לא פירטה יותר מדי, לא הראתה סימני געגוע. הייתה מאוד אדישה. ואני תהיתי למה היא מתנהגת כך.

ישבנו בשישי האחרון בים. בהתחלה הפגישה הלכה טוב, עד שאמרה לי שהיא בזוגיות כבר מספר חודשים. המשפט הזה "אני בזוגיות" פשוט לא יוצא לי מהראש. מפה הרגשתי שהסיוט מתחיל. אשכרה הרגשתי שהשמיים נופלים עליי. הייתי בשוק. לא עיכלתי ועדיין קשה לי מאוד לעכל. היא לה הרימה את הראש פעם אחת כשישבנו. לא הסתכלה עליי בעיניים אפילו לשניה.
התחלתי לבכות מהכאב. אני עדיין אוהב אותה, עדיין מרגיש אליה... אבל יש לה מישהו. והמחשבות קשות לי. מדמיין אותם ביחד. מדמיין אותה מנשקת אותו, מחבקת אותו. מדמיין אותם ישנים ביחד אצלה, איפה שאני ישנתי. קונה לה מתנות, קונה לה דברים שהיא אוהבת. שולח לה בוקר טוב והיא שולחת לו, מתייעצים על הכל. קוראת לו מאמי. אני פעם הייתי המאמי הזה. פעם...עד שמצאה לי מחליף.
ישבנו שעתיים, נאמרו הרבה דברים שכבר לא היו רלוונטיים. ניסתה להצדיק את עצמה, למרות שמבחינתי היא לא הייתה צריכה. אני מבין שזה בסדר שיש לה מישהו. אני לא כועס עליה. היא לא עשתה שום דבר שהוא לא ראוי, אולי רק לפעמים שנתנה לי הרגשה שנוכל לחזור. פשוט קשה לי. המחשבות עליהם ביחד..זה בלתי נקלט מבחינתי. פשוט שוק. אומרים שהמחשבות יכולות לשגע בן אדם, אז ככה אני מרגיש. משתגע מהמחשבות.

השתדלתי לתאר את המצב בפירוט, מתנצל על החפירה. תודה מראש לעוזרים