היי, התגייסתי לפני כמעט שנתיים (בקרוב נכנסת לקבע). הייתי חיילת מאוד טובה, אהבתי את העבודה שאני עושה ,את האנשים וגם המפקדים מעליי נתנו לי דוגמא אישית טובה. לאחר כמעט שנה בצבא החלטתי לצאת לקצונה, וכיום אני קצינה כבר מס׳ חודשים אך עדיין חדשה בתחום. אני קצינה מתחום המבצעים- תחום שאין בו יום ואין בו לילה ולקחתי בחשבון את כל זה מהעובדה שאני באמת נהנת מהעבודה הזו. הגעתי למקום החדש כקצינה שבו הכל תוהו ובוהו- קצינים מפקדים אגרסיביים ומדברים ללא עצם בגרון (ידוע שככה זה בצהל תמיד אבל יש ויש), מפקד שלא ממש אכפת לו ממה שהולך במחלקה כי הוא תיכף משתחרר, קצינים עמיתים שלי לעבודה אשר אדישים לחיילים לא מגובשים ביניהם ושלא ביצעו חפיפה נכונה איתי ככה שיש לי פער רציני בתחום המקצועי וכתוצאה מכך אני חוטפת צעקות מהדרגות הגבוהות, ביקורות קשות על המקצועיות שלי כשבעצם הטעות הייתה בתהליך החפיפה שחלקו לא תלוי בי, חשוב לציין שבאתי עם ים אנרגיות ללמוד, כל החודש הראשון הייתי על הרגליים וחיפשתי רק שמישהו ילמד אותי ואנשים אדישים למצב. כיום כשאני מבינה שלא מקצועית מספיק אני נחרדת לסגור שבתות בהן יש לי אחריות גדולה. התחלתי לפתח חרדה למקום, אני בוכה לפני כל יום שאני נוסעת מהפחד שאקבל את הצעקה הבאה. אמא שלי לא מסוגלת לשמוע שרע לי שם כי זה מכניס אותה ללחץ, לחבר שלי גם קשה לשמוע, החברות בבית שאינן קצינות לא מבינות את המשמעות כלל והחברות הקצינות איתי בבסיס טוענות שזה ככה ואין מה לעשות.
לאט לאט עולות בי המחשבות שאולי זה לא בשבילו, אולי לא הייתי צריכה לחתום. אני חסרת מוטיבציה ללמוד וחרדה לבצע את התפקיד שלי באופן המקצועי לו אני מסוגלת. מה שאולי מעודד אותי זה שהחיילות שלי תופסות ממני כמפקדת טובה ומרגישות שהן יכולות לפנות אליי בהכל. הדבר גורם עד כדי כך לחולי, חולשה וחוסר תיאבון הרבה זמן. מה לעשות? איך אפשר לוותר על הקבע ולהשתחרר בסוף השנתיים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות