אובססיבית לשכן בצורה מפחידה, איך משחררים?

כבר כתבתי פה על הסיפור עם השכן שלי שהתאהבתי בו והוא שיחק לי בלב, ומאז שאנחנו לא מדברים שגילתי בצורה הכי כואבת שאותי הוא לא יקח רציני בחיים.. וגם אחרי ההגבות החלטתי לשחרר ממנו, זהו לא יהיה ביננו כלום קיבלתי את זה. אבל הוא קרוב,הוא יותר מידי קרוב.
זה אובססיה של 3 שנים איך בכלל מתחילים להפסיק? החדר שלו סמוך לשלי, הדלת שלו סמוכה לשלי אני שומעת אותו שם.. עם בחורות.. אני רואה אותו מלווה מישהי מהביית שלו ב6 בבוקר, או נכנס לבית ב3 בבוקר עם 2 בחורות ואני שומעת הכל.. הוא הרבה בשכונה ואני נוהגת להסתכל מהחלון כשהוא לא מסתכל... שהוא משחק כדורגל עם השכנים.. שהם עושים קריוקי או סתם מעשנים נרגילה אני נוהגת לצפות בו.. בכל פעם שהאור במדלקות נדלק אני רצה לעינית ומסתכלת אם זה הוא עובר, וזה כואב, זה כואב לראות אותו עם כל כך הרבה בחורות זה כואב גם ככה בזבזתי חצי שנה של דמעות אני מבינה שאן סיכוי אבל איך מרחיקים אותו מהחיים שלי.. בסוכות השכנים ששומרים חג החליטו לעשות סוכה אחת ענקית מתחת לביית ועכשיו גם הם רוצים להצטרף וכולנו נהיה ביחד תחת " קורת " גג אחת.. איך להתנהג בכלל..? אני לא יצליח להוריד ממנו את העיניים, ובטח הוא יביא בחורה איתו.
הפסקתי לשבת בשכונה מה שנהגתי לעשות כל יום בחיים וזה רק בגללו כי הוא לא מפסיק לזרוק מילים.. על כמה בחורות ואת מי הוא אוהב ומי יפה שאני בצד אוכלת את עצמי שהוא כל מה שאני רוצה, ואני כלום בשבילו. נמאס לי לצאת מהביית ולראות את הפנים, את העיניים שלו ולזכור שהוא כל מה שאני תמיד ירצה ולא יקבל. הוא מחזיר אותי לעבר. הוא בכאילו חיי איתי וזה מונע ממני הרבה, לצאת מהבית לזרוק זבל זה הפך לפחד אם הוא במקרה יראה אותי, כי זה פתאום בושה? ללכת למכולת עם פיג'מה או סתם לא לצאת הכי מגונדרת שיש, בכל פעם שההורים שלי חוזרים מקניות ואני עוזרת להם וזה כזה בושות שהוא יראה אותי סוחבת שקיות? אן לי אומץ להיות למטה עם ילדים או ידידים, אני אומרת לכולם לחכות לי בפארק מאחורה רק כדי שלא יראה אותי עם גבר ויחשוב שאני איזה כחבה. אני יודעת שאי אפשר לשנות את העובדה ששכנים קרוב לוודאי נהיה אבל איך, איך מפחיתים מהקרדיט שיש לו על החיים שלי.. איך אני משתחררת מזה כי נמאס לי כבר לבכות...