יש לי חבר שהוא הנשיקה הראשונה שלי.. הוא שנתיים מעליי ואנחנו ביחד כבר כמעט חודש ואנחנו מאוד אוהבים. לפני שהיינו חברים הוא היה במצב נורא.. הוא דתי אבל לא רוצה להיות כזה.. אז ההורים שלו כופים עליו ללכת לפנימייה דתית ולגור איתם במושב דתי ולהתפלל ולשמור ולהדריך בתנועת נוער דתית.. הם כל כך נוקשים אליו עד כדי כך שאני החברה הראשונה שלו. אין לו תחביבים, מעולם לא היו.. והוא כל כך סבל ולא ידע מה לעשות עם עצמו ובגלל זה את כל המצב נאחס שלו שהוא הביע בטעויות, דיי קטנות יחסית ל כמה טעויות מאוד מאוד קשות שהוא יכל לעשות אילו לא היה מכיר אותי. אני שיניתי אותו לגמרי ועכשיו הוא בנאדם אחר ממה שהוא היה.. אני מניחה שה' שלח אותי אליו בכוונה, כדי שלא יעשה את אותן טעויות.. ושאני ישמור עליו ברגע האמת. וגיליתי את זה רק אתמול. ועכשיו אחרי שהוא סיפר לי את זה נשארתי בשוק ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. מצד אחד הוא אמר לי שהוא כל כך מתבייש לספר לי ושהוא לא מאמין על עצמו ושהוא פוחד שזה יגרום לי לשנוא אותו, ואני מאוד מעריכה את זה שהוא לא שיקר ואמר לי את האמת, אבל מצד שני, זה גרם לי להיות ממש המומה, בלי מילים.. פשוט שתקתי כל השיחה.. מאז אתמול זה עולה לי מדיי פעם ואז רצות בי מחשבות.. איך לשכוח ולהבליג ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות