יש לאימא שלי שיחה קבועה לא יודע איך לצאת ממנה. אני עובר ללמוד לדוקטורט בהנדסה (לא נפרט) בגרמניה. היא כל הזמן אומרת בלחץ "ומה אם תכיר בחורה גרמניה שם והיא תגרור אותך להישאר שם? ומה אם תכיר גרמניה ואני לא אכול לדבר איתה בשום שפה? " (אימא שלי לא יודעת אנגלית), "ומה אם תכיר גרמניה ואתה לא תתקשר יותר? האחים שלך כבר התחתנו ומתקשרים אולי פעם בחודש!".
אני פשוט יושב מובך (בדרך כלל בסקייפ כי אני לא גר עם ההורים) ולא יודע מה לענות. ברור לי שאין מה לדאוג. אם לא הצלחתי למצוא מישהי בכל השנים שלי בישראל, גם לא אמצא מישהי בחו"ל.
אבל אם אני אגיד לה את זה, בטח תתחיל השיחה הקבוע שהיתה במשך שנים לפני שהחלטתי לעזוב: "למה אין לך חברה?!", "אתה צריך בחורה חכמה, יפה, בלה-בלה....". אימא שלי בתמימותה חושבת שאם היא תזכיר לי כל שבועיים שהחיים הפרטיים שלי לא קיימים כלל אז אני פתאום אגיד לעצמי "הא, רגע! אין לי חברה?! אולי אני אלך למצוא מישהי?".
ברור לי שהיא דואגת לי. אבל אני לא רוצה את הדאגה הזאת. אני לא יודע איך אני מתמודד עם הסיטואציה. אני לא יכול לנתק לה באמצע. לא יכול לדבר בצורה לא מכובדת או עצבנית. כל מה שאני יכול זה לשבת מובך ולא לענות עד שהמונולוג הזה נפסק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025