שלום, אז ככה אני בת 22 ורווקה.
רווקה כמעט מאז ומתמיד.. וזה לא בגלל שלא היו לי הזדמנויות להיכנס לקשרים או בגלל איך שאני נראית או איך שאני מתנהגת כלפי אנשים אלא בגלל שאני חושבת שבתוך תוכי אני כנראה נמצאת בתסביך. תסביך שמונע ממני להיכנס לקשר..
בגיל ההתבגרות הוריי התגרשו ומאז אני לא בקשר עם אבא שלי שהייה הדמות הגברית היחידה בחיי כמעט בכלל, זה כולל את זה שלא לקח אחריות ולא שילם מזונות ,והרים טלפון אחת לשנה בערך לשאול לשלומנו. לקח לי כמה שנים להבין שזו אולי נקודת המפנה שגרמה לי להימנע מלהיות יותר מדי קרובה אינטימית ונפשית לגברים. לחידוד העניין לפני הגירושים אני הייתי ממש מחוברת אל אבא שלי, הייתי לגמריייי ילדה של אבא.
עד היום יש בי צל של ספק מדי פעם אם מישהו אי פעם יאהב אותי באמת.. כי הרי אבא שלי בעצמו נטש אותי לא דאג ולא אהב אותי , אז למה שמישהו אחר כן יאהב?
הרבה שנים בתור נערה פשוט שנאתי גברים והסתכלתי עליהם כאל יצורים לא נאמנים שקרנים ואינטרסנטים. הייתי דוחה כמעט כל מי שניסה להתקרב אליי ,לא הייתי רעה או ביצ'ית . הייתי פשוט אדישה, העדפתי אותם כידידים וגם לא קרובים יותר מדי. תמיד רציתי להישאר במקום המוכר והמוגן הזה של הלבד. אבל זה לא מה שאני באמת רוצה, אני כן רוצה זוגיות,ואני באמת חושבת שהייתי יכולה להיות אחלה של בת זוג.
הגעתי לנקודה שאני באמת רוצה להבין עד כמה הדבר הזה השפיע עליי ואם זה הגיוני שבגילי עדיין לא הצלחתי להתגבר על זה ולהיכנס למערכת יחסים ??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025