הוא בפנימיה לנוער בסיכון. איך לשנות אותו שיהיה טוב?

קוראים לי גל בת 16
לפני ארבעה חודשים ההורים שלי התגרשו הייתי בסדר עם זה בערך. זה קצת דפק לי את הלימודים ולהרחיק אותי קצת מחברות שלי, אז אמא שלי שלחה אותי לעובדת סוציאלית מאז אני בטיפול.
אחרי שחזרתי להיות בקשר עם חברות שלח יצאתי איתם ביום העצמאות לפגוש את כל החברים שלנו והכרתי מלא אנשים חדשים. לאחד מהם קוראים אלי, שמעתי עליו המון מחברות שלי ופעם ראשונה פגשתי אותו ביום העצמאות, מהרגע שראיתי אותו רציני התאהבתי (הוא לא הראשון שלי) ישבנו כל יום העצמאות מעשר בלילה עד שש וחצי בבוקר ולא הפסקנו לדבר ולהכיר אחד את השני, ביום חמישי יצאנו שוב וישבתי איתו גם איזה חמש שש שעות בערב ודיברנו. באותו לילה ישנתי אצל אבא שלי (הוא לא היה בדירה שלו.) קמתי בשישי בבוקר ישר לטלפון אני רואה שאבא שלי התאשפז בבית חולים ישר התארגנתי ונסעתי אליו בשישי כמה שעות לפני שבת אני מדברת על אלי ואני אומרת לו שגיא קשה לי לראות את אבא שלי ככה הוא כמו גבר תוך חמש דקות היה איתי בבית חולים וישב איתי כמה שעות.. בשבת נשארתי עם אבא שלי בבית חולים אז בשישי בלילה גם יצאתי עם אלי ושם נהיינו ביחד.
עכשיו הקשר הזה טס ממש שמעתי עליו המון אבל תוך שלוש ימים מהפעם שנפגשנו נהיינו ביחד.
כרגע אנחנו שלוש וחצי שבועות ביחד ממש חדש.
עכשיו הבעיה במקום שיהיה לי את השלוש שבועות הכי מדהימים ביקום נכנסתי כאילו לדיכאון מוזר כזה כאילו אני שלמה על זה שאני איתו ביחד ואני אוהבת אותו אבל משהו מוזר בקשר הזה הוא רץ מהר מידי אנחנו נפגשים רק בסופי שבוע בדרך כלל כי הוא בפנימיה. כשאנחנו נפגשים תמיד אני יצא במקום בעננים בתחושה מוזרה כאילו נגמר מוזר הפגישה שלנו או הדייט איך שתקראו לזה. אני לא יודעת מה לעשות אנחנו מדברים הרבה אבל תמיד בשיחות יהיה כמה דקות של שקט כאילו השיחה נתקעת.
עכשיו סיפרתי לחברות שלי עליו והכול זה לא סוד הקשר שלנו, המשפחות יודעות מזה, לא הכי מקבלות אבל יודעות עלינו. ומרוב החברות שלי אמרו לי לא להיכנס לקשר הזה שלפני כמעט חמישה חודשים נפרדתי מהאקס שלי ושאני עוברת מהר מידי והקשר טס ושהוא מתוסבך בעצמו: הוא בפנימיה לנוער בסיכון אבל גמר עם כל הבלאגנים לפני שנתיים אבל המשטרה לא משחררת עד גיל 18 הוא בן 17 ...

הבלתי פה כמה דברים אשמח שתתנו עצות מה לעשות עם הקשר, לאן להמשיך אותו, איך להמשיך, ואיך לשנות אותו שיהיה טוב!