לא מצליחה להתקדם הלאה... כבר יותר משנה לא מצליחה להפסיק לחשוב על האקס שנפרדתי ממנו

אני בת 38 עם ילדה בת 6. לפני יותר משנה נפרדתי מבן זוג שמאוד אהבתי . היינו ביחד כמעט שנה. נפרדתי ממנו כי הבנתי ש4 ילדים שהיו לו היו משהו שיכול להוות מכשול בעתיד. בהתחלה לא ראיתי זאת כך להפך בגלל שבאתי ממשפחה קטנה . תמיד רציתי נוכחות של עוד משפחה איתי. מה גם שמבחינת תנאים כלכליים ההיה קושי מכיוון שהמזונות ל3 ילדים ועוד ילדה בת 17 שגרה איתו ( אינה בקשר עם אמה) עבד בעבודה טובה ובקושי סיים את החודש... כי התעקש גם לכמעט משמורת משותפת כאשר ההמזונות היו בסכום גבוה מאוד. אני לא בחורה חומרנית כלל....להפך במהלך החברות שלנו לא היה לי שום קושי לתת יותר מבחינה חומרית. אך פחדתי מההשלכות בעתיד כי רציתי עתיד יציב כלכלי בעתיד. לא רק זה, גם אחותו , אימו ובתו בת ה17 היו רכושניות כלפיו והרגשתי ביקורת ללא הצדקה מהן. אמנם הביקורת אכן לא הפריעה לי....אך בסופו של דבר כנראה אגרתי בתוכי וחתכתי את הקשר בצורה מאוד נמהרת. טעות שלמדתי ממנה... לא עושים החלטות חשובות במהירות. גם פתאום הבנתי את גודל התיק שלקחתי על עצמי. הפרידה היתה לי קשה מאוד , לא נראה לי שהנעזב דווקא הוא הסובל. במקרה שלי זה היה הפוך ... אני סבלתי והתגעגעתי מאוד.. למרות שידעתי רציונלית שעדיף לי ללא הקשר. הוא מבחינתו לקח את זה קשה אך טרח לא להראות את הצד הפגוע והמשיך הלאה. בנוסף היה לי קשר טוב עם ילדיו, ולכן היה שם כנראה עוד יותר כעס עליי כי כביכול גם פגעתי בילדיו. פתאום נעלמתי להם. (הם גם היו חסרים לי )
אני. בסוף נשארתי כבר יותר משנה עם מחשבות של געגועים וכאב גדול מאוד. רציתי לדבר איתו אפילו בתור ידיד , באמת !!!! בידיעה שיש לו חברה . אך הוא המשיך וממשיך להתעלם. וזה גורם לי לתחושה מאוד קשה ... שאפילו הוא לא מעוניין לדעת מה שלומי ובתי ובכלל. אפילו שאנחו כבר לא בני זוג. ... הוא סגר את הדלת וזהו ואני חייבת לקבל זאת.
בינתיים אני לא מסוגלת להתאהב ואין בי אמונה שאמצא מישהו להתאהב בו..... יצאתי לדייטים ראשוניים אחרי סינונים ולא הצלחתי להתקדם לדייט שני ... להפך מצאתי את עצמי חוזרת בעצב גדול עם געגועים גדולים אף יותר אליו. אני בחורה מושכת ואינטיליגנטית וגברים מתאהבים בי.... אומרים שהדרך הכי טובה להתגבר על אהבה היא אהבה חדשה. אך אני לא מצליחה להגיע לשם. כרגע לא יוצאת עם אף אחד כדי להרגיש את הרצון לזוגיות עם מישהו חדש.... עד היום ניסיתי ועדיין מנסה הכל כדי לשכוח באמת... ועדיין זה משהו שמפריע לי לתפקד בחיי... במיוחד ההתעלמות שלו. לא מצפה כלל שירצה אותי בחזרה וגם לא רוצה לחזור . אך לפחות לדבר ולשמוע ... הוא היה ועדיין מאוד חשוב לי. עברה כבר שנה וחצי מאז ובלי לדבר איתו כלל ( הוא לא רוצה ) .ועדיין לא מצליחה להתגבר על הכאב.. כן אני עזבתי אך מרגישה נטושה...אני בגדול כן רוצה מאוד אהבה וזוגיות טובה ואפילו עוד תוספת למשפחה (:. אך תקועה !!! מה לעשות ???? הזמן אמור לעשות את שלו ובכל זאת הזמן שעבר מהזמן שנפרדנו הוא כבר יותר ארוך מהמערכת יחסים שהיתה. האם למישהו או מישהי יש סיפור דומה ???? עם סוף אופטימי ???? אשמח לכל תובנה שתאיר את עיני... תודה האובססיבית.