לא יכולה להתמודד יותר, לפני חודשיים התחיל ריב ביני לבין הארוס שלי.

שלום, קוראים לי גל ואני בת 22.
עד לפני ארבעה חודשים היה לי כל מה שיכולתי לרצות.
הייתי מאורסת לגבר שהוא אהבת חיי.
הייתה לי עבודה.
היו לי חברים..
היה לי טוב.
לפני ארבעה חודשים עזבתי את העבודה כי לא יכולתי גם לעבוד מלא שעות וגם לארגן חתונה.
לפני חודשיים התחיל ריב ביני לבין הארוס שלי.
הכל התחיל מזה שהוא התחיל עבודה עם מלא שעות עבודה ככה שהוא כל הזמן היה רק עם העבודה. הוא בקושי היה מדבר איתי, בקושי מתעניין, לא מראה שאכפת לו.
בקושי רואה אותי וגם כשהוא היה רואה אותי הוא היה נרדם. בקיצור לא הרגשתי שיש לי בן זוג והוא היה מאוד חסר לי. ניסיתי לדבר איתו ולגרום לו להבין שגם כשהוא עובד צריך להיות לנו זמן ביחד וגם כשהוא עובד הוא עדיין צריך להתעניין מה איתי ולא רק להתכתב איתי עשר דקות ביום ולכתוב לילה טוב ובזה זה נגמר ושזה מראה שלא אכפת לו מימני ושהוא לא מתגעגע אליי.
הוא לא הבין והוא אמר שכן אכפת לו מימני ואני סתם מרגישה דברים לא נכונים.
ושקשה לו שהוא עובד כזה מלא.
עד שיום אחד הוא ביקש סליחה כמובן סלחתי לו ישר..
יום למחרת הצטרפתי אליו לנסיעה שהייתה לו מהעבודה. ולא ממש היינו ביחד כי הוא היה עסוק בעבודה וכשהוא סיים לעבוד נסענו להורים שלו ושם הוא היה עם הפלאפון ואחרי זה יצא לבחוץ וישב עם חברים. אני כעסתי עליו מאוד וכשהוא לקח אותי לבית צעקתי עליו שנמאס לי מימנו וגם כשיש לנו זמן להיות ביחד הוא בוחר להיות עם חברים ולא איתי.
ומאותו יום כמובן הכל רק התדרדר יותר.. הוא היה מבקש סליחה ושוב הכל היה חוזר להיות אותו דבר.. הדבר שהכי פגע בי היה שהוא הלך לישון ביום של היום הולדת שלי וזה אחרי שיום לפני דיי סידרנו את הדברים ביננו.
אבל עדיין רציתי ואני רוצה שנסתדר.
למרות כל הפעמים שאמרתי לו שזהו אני לא רוצה להיות איתו יותר. מתוך כאב שאולי זה מה שיעיר אותו. וכמובן זה לא עזר.
הצעתי שנלך ליעוץ והוא אמר שהוא רוצה חודש לחשוב מה הוא רוצה לעשות. נתתי לו שבוע. אחרי השבוע הזה הוא אמר שהוא לא יודע עדיין מה הוא רוצה ושהוא רוצה להתייעץ עם הרב שלו.. אני לא רציתי לחכות עוד כי זה היה כבר יותר מידי בשבילי.
אבל הוא עשה את זה. אחרי עוד שבוע שלחתי לו הודעה שהוא היה אמור להחזיר לי תשובה.
והוא אמר שהוא לא יודע מה הוא רוצה.
שהוא מאוד מבולבל ושהוא אוהב ורוצה אותי ורוצה לחיות איתי.
אבל הוא גם אמר שהוא רוצה שנהיה בקשר לא ממש חברים ונראה איך זה יסתדר.
והוא התחיל להגיד שצריך להתחיל להקשיב לראש ולא לרגש ואז מה אם אנחנו אוהבים אחד את השני.. בקיצור הוא היה נשמע מאוד מבולבל ומבלבל
אני אמרתי שאני לא מוכנה שנהיה ידידים ונפרדתי מימנו.
אני כמובן מורידה המון פרטים מהסיפור כי זה יהיה הרבה יותר ארוך.
מה שחשוב זה שאני יודעת שהוא אוהב אותי ושהוא רוצה לחיות איתי
ואני גם יודעת שהוא מפחד מאוד ממריבות והוא לא יודע איך להתמודד עם זה.
הוא תמיד היה טוב אליי ומאוד אכפתי.. לכן יש בי עוד תקווה שדברים ישתנו. אבל עדיין אני לא יודעת איך ולא יודעת מה לעשות יותר.
אני ממש שבורה. אין לי עם מי לדבר.
החברים שלי הם לא באמת חברים הם איתי רק כשאין להם משהו אחר לעשות.
היחידים שאכפת להם מימני זה ההורים שלי אבל אני לא מסוגלת לבוא ולדבר איתם על זה.
אני לא מפסיקה לבכות.
אני לא יכולה לישון בלילות.
לא יכולה להיות לבד.
נהיו לי חרדות.
לא בא לי לחיות יותר.. אני פשוט לבד, אין לי אף אחד ומיום ליום זה נהיה יותר גרוע.